Luke 15
1 Now all the tax collectors and sinners were coming close to him to hear him.
| ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃ |
2 The Pharisees and the scribes murmured, saying, "This man welcomes sinners, and eats with them."
| וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃ |
3 He told them this parable.
| וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃ |
4 "Which one of you, if you had one hundred sheep, and lost one of them, would not leave the ninety-nine in the wilderness, and go after the one that was lost, until he found it?
| מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃ |
5 When he has found it, he carries it on his shoulders, rejoicing.
| והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃ |
6 When he comes home, he calls together his friends and his neighbors, saying to them, 'Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost.'
| ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃ |
7 I tell you that even so there will be more joy in heaven over one sinner who repents, than over ninety-nine righteous people who need no repentance.
| אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃ |
8 Or what woman, if she had ten drachma coins, if she lost one drachma coin, would not light a lamp, sweep the house, and seek diligently until she found it?
| או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃ |
9 When she has found it, she calls together her friends and neighbors, saying, 'Rejoice with me, for I have found the drachma which I had lost.'
| והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃ |
10 Even so, I tell you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner repenting."
| כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃ |
11 He said, "A certain man had two sons.
| ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ |
12 The younger of them said to his father, 'Father, give me my share of your property.' He divided his livelihood between them.
| ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃ |
13 Not many days after, the younger son gathered all of this together and traveled into a far country. There he wasted his property with riotous living.
| ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃ |
14 When he had spent all of it, there arose a severe famine in that country, and he began to be in need.
| ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃ |
15 He went and joined himself to one of the citizens of that country, and he sent him into his fields to feed pigs.
| וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃ |
16 And he wanted to fill himself with the carob pods that the pigs ate, but no one gave him any.
| ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃ |
17 But when he came to himself he said, 'How many hired servants of my father's have bread enough to spare, and I'm dying here with hunger.
| וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃ |
18 I will get up and go to my father, and will tell him, "Father, I have sinned against heaven, and in your sight.
| אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃ |
19 I am no longer worthy to be called your son. Make me like one of your hired servants."'
| ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃ |
20 "He arose, and came to his father. But while he was still far off, his father saw him, and was moved with compassion, and ran, and fell on his neck, and kissed him.
| ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃ |
21 The son said to him, 'Father, I have sinned against heaven, and in your sight. I am no longer worthy to be called your son.'
| ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ |
22 "But the father said to his servants, 'Quickly, bring out the best robe, and put it on him. Put a ring on his hand, and shoes on his feet.
| ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃ |
23 Bring the fattened calf, kill it, and let us eat, and celebrate;
| והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃ |
24 for this, my son, was dead, and is alive again. He was lost, and is found.' They began to celebrate.
| כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃ |
25 "Now his elder son was in the field. As he came near to the house, he heard music and dancing.
| ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ |
26 He called one of the servants to him, and asked what was going on.
| ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃ |
27 He said to him, 'Your brother has come, and your father has killed the fattened calf, because he has received him back safe and healthy.'
| ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃ |
28 But he was angry, and would not go in. Therefore his father came out, and pleaded with him.
| ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃ |
29 But he answered his father, 'Look, these many years I have served you, and I never disobeyed a commandment of yours, but you never gave me a goat, that I might celebrate with my friends.
| ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃ |
30 But when this, your son, came, who has devoured your living with prostitutes, you killed the fattened calf for him.'
| ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃ |
31 "He said to him, 'Son, you are always with me, and all that is mine is yours.
| ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃ |
32 But it was appropriate to celebrate and be glad, for this brother of yours was dead and is alive; and he was lost, and is found.'"
| אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃ |
