איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
"Ist nicht im Dienst der Mensch auf Erden? Ist nicht sein Los ein Frönerleben?
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
Dem Sklaven gleich, der nur nach Schatten lechzt, dem Fröner, der um seinen Lohn sich sorgt.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
So hoffte ich auf Ruhemonde; da wurden Kummernächte mir zuteil.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
Und lege ich mich nieder, frage ich: 'Wann darf ich mich erheben?' Und zieht der Abend sich dahin, dann bin ich satt von Unrast bis zur Nachtzeit.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
Mein Körper kleidet sich in Fäulnis, in erdige Kruste, und meine Haut vernarbt und wird dann wieder flüssig.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
Weit schneller fliegen meine Tage hin als Weberschiffchen. Sie schwinden ohne Hoffnung hin.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Bedenke, daß ein Hauch mein Leben! Nie schaut mein Auge wieder Gutes.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
Wer später nach mir schaut, des Auge sieht mich nimmer. Mich suchen deine Augen; ich bin nicht mehr.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
Die Wolke schwindet und zergeht, Und wer zum Totenreiche steigt, der kommt nicht mehr herauf. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
Nie kehrt er wieder in sein Haus, und seine Heimat sieht ihn niemals mehr.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
So will ich meinen Mund nicht hemmen, nein, aussprechen, was mir das Herz beklemmt. Ich rede so in meiner Seele Bitternis:
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
'Bin ich ein Meer, bin ich ein Ungeheuer, daß Du Schlaflosigkeit mir auferlegst?'
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
Ich denke, daß mein Bett mich tröstete und daß mit mir mein Lager trüge auch mein Leid.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
Da scheuchst Du mich durch wirre Träume auf; durch Angstgestalten schreckst Du mich.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
Erwürgung, Sterben hätte meine Seele lieber als diese meine Schmerzen.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
Ich habe es jetzt aufgegeben, immerfort zu eben. Laß ab von mir! Denn meine Tage sind ein Hauch.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
Was ist der Mensch für Dich denn Großes, daß Du Dich so mit ihm befassest,
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
ihn untersuchst an jedem Morgen, in jedem Augenblick ihn prüfest?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
Wie lange ist's, daß Du den Blick nicht von mir wendest, mir keine Ruhe lässest, bis ich nur meinen Speichel schluckte?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
Und habe ich gesündigt, was tu ich Dir damit, Du Menschenwächter? Was machst Du mich für Dich zur Scheibe? Weswegen diene ich zum Ziele Dir?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
Kannst Du mir nicht verzeihen, hingehen lassen meine Schuld? Dann läge ich gar bald im Staube, und suchtest Du mich auf, ich wäre nimmermehr."
