איוב 6

1 ויען איוב ויאמר׃

Da gab ihm Job zur Antwort:

2 לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

"Wenn doch mein Gram, mein Leid gewogen würde auf einer Waage, ganz genau,

3 כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

so wär es schwerer als des Meeres Sand. Deshalb sind meine Worte unbedacht.

4 כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

Des Höchsten Pfeile kenne ich zu gut, mein Geist saugt doch ihr Gift in sich hinein. Die Gottesschrecken überfallen mich.

5 הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

Auf grüner Au, schreit da der Esel, und brüllt der Stier bei seinem Futter?

6 היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

Kann man denn Fades ohne Salz genießen; besitzt das Eiweiß Wohlgeschmack?

7 מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

So widert es mich an, auch jenes anzurühren, dergleichen gilt mir wie ein Trauerbrot.

8 מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

Ach, daß mein Flehen Gnade fände, daß Gott erfüllte meinen Wunsch!

9 ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

Gefiel es Gott, mich zu zermalmen; zerschnitt er rasch in Großmut meinen Lebensfaden!

10 ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

Dies wäre noch ein Trost für mich; ich tanzte noch im schonungslosen Schmerze, weil ich mit Worten an den Heiligen nicht zurückgehalten.

11 מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

Was ist denn meine Kraft, daß ich noch hoffen, mein Zweck, daß ich mich noch gedulden soll?

12 אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

Ist meine Körperkraft aus Stein? Ist denn mein Fleisch aus Erz?

13 האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

Verdiene ich denn keinen Beistand mehr? Ist jede Hilfe mir zu nehmen?

14 למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

Dem Leidenden gebührt von seinem Freunde Liebe, und muß er selbst die Gottesfurcht beiseite lassen.

15 אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

Die Brüder aber sind mir untreu wie die Bäche. - Sie zeigen nutzlos sich wie Wasserläufe,

16 הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

die durch die Kälte trauern und die der Schnee verbirgt,

17 בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

die ebenso, wenn sie durchglüht, verschwinden, wenn's heiß, getilgt von ihrem Orte sind,

18 ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

und deren Wegeläufe ganz verkehrt. Sie steigen dann als Dunst hinauf und sind nicht mehr zu finden.

19 הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

Die Karawanen Temas schauen danach aus; die Reisezüge Sabas rechnen drauf.

20 בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

Doch ihr Vertrauen täuschet sie; sie kommen hin und sind dann schwer betrogen. -

21 כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

Zu gar nichts nutze seid ihr freilich. Ihr seht das Unglück und verzaget.

22 הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

Ja, habe ich euch gesagt: 'Von Eurem gebt mir! Aus eurem mühevoll erworbenen Gute zahlt für mich!

23 ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

Befreit mich aus der Hand des Drängers! Vom harten Gläubiger erlöset mich!'

24 הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

Belehrt mich eines Besseren, dann schweige ich. Zeigt mir doch meinen Irrtum!

25 מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

Wozu verhöhnt ihr offne Worte, und was beweist denn ein Beweis von euch?

26 הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

Ja, haltet ihr schon bloße Worte für Beweis, die Worte eines Armen aber nur für Wind?

27 אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

Laßt ihr auf Waisen etwas kommen, und sprecht ihr gegen euren Freund?

28 ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

Nun aber wollet mit Verlaub mir zuhören! Ich täusche eure Aufmerksamkeit mitnichten.

29 שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

Hierher kehrt euch! Kein Unrecht laßt geschehen! Hierher kehrt euch! Im Rechte bin ich noch hierin.

30 היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃

Ist denn auf meiner Zunge einzig Unrecht? Verstehe ich denn nicht, was Sünde ist?"