איוב 10
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ | 1 |
"Ich bin, des Lebens überdrüssig; ich lasse meiner Klage freien Lauf. In meiner Seele Bitterkeit will ich jetzt reden.
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ | 2 |
Ich spreche nun zu Gott: 'Verurteile mich nicht! Gib an, warum Du mich bekämpfst!
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ | 3 |
Was nützt es Dir, wenn Du verdammst und Deiner Hände Werk verwirfst? Wenn aber zu der Frevler Plan Dein Antlitz leuchtet?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ | 4 |
Besitzest Du denn Fleischesaugen? Siehst Du so kurz, wie Menschen sehen?
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ | 5 |
Sind Deine Tage wie der Menschen Tage und Deine Jahre wie die Zeit der Sterblichen,
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ | 6 |
daß Du bei mir nach Fehlern fahndest und mich auf Sünde untersuchst,
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ | 7 |
obschon Du weißt, daß ich nicht schuldig bin und mich aus Deinen Händen niemand retten kann?
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ | 8 |
Mich formten kunstvoll Deine Hände; gleichwohl vernichtest Du mich ganz und gar.
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ | 9 |
Bedenke, daß Du mich aus Lehm geschaffen! Und wiederum schickst Du mich in den Staub.
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ | 10 |
Wie Milch hast Du mich hingegossen und mich zur festen Form gemacht,
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ | 11 |
hast mich mit Haut und Fleisch bekleidet, mit Knochen und mit Sehnen mich durchwebt.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ | 12 |
Ein Leben voller Gnade hast Du mir gegeben, und Deine Fürsorge hat meinen Geist bewacht.
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ | 13 |
Doch im geheimen ist Dein Planen dies; ich weiß es jetzt, was Du gedacht:
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ | 14 |
Wenn je ich fehlte, wolltest Du mir grollen, mir meine Sünde nie verzeihen.
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ | 15 |
Wenn ich in Sünden fiele, wehe mir! Wenn ich rechtschaffen bliebe, ich dürfte dennoch nicht mein Haupt erheben, mit Schmach gesättigt, an Elend und am Leide satt.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ | 16 |
Ja, machst Du Jagd auf mich gleichwie auf einen Löwen, und zeigst Du dadurch Dich stets unvergleichlich,
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ | 17 |
daß Du den Angriff auf mich stets erneuerst und Deinen Unmut an mir kühlst, in immer neuen Angriffen auf mich?
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ | 18 |
Warum hast Du mich aus dem Schoß geführt? Ach, wäre ich gestorben, ehe mich ein Auge sah!
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ | 19 |
Als wäre niemals ich gewesen, so hätte ich schon werden mögen, vom Mutterleib sogleich zu Grab getragen!
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ | 20 |
Sind meine Lebenstage nicht so kurz? Laß ab von mir, daß ich ein wenig heiter werde,
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ | 21 |
bevor ich, ohne Rückkehr, geh ins Land der düstern Todesschatten,
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ | 22 |
ins Land, wo tiefste Finsternis das Dunkel bildet, ganz ohne Unterschied, und wo es, wenn es heller scheint, noch immer dunkelt!'"
