מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4

1 ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים׃

As they spoke to the people, the priests and the captain of the temple and the Sadducees came to them,

2 כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים׃

being upset because they taught the people and proclaimed in Jesus the resurrection from the dead.

3 וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב׃

They laid hands on them, and put them in custody until the next day, for it was now evening.

4 ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃

But many of those who heard the word believed, and the number of the men came to be about five thousand.

5 ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃

In the morning, their rulers, elders, and scribes were gathered together in Jerusalem.

6 וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃

Annas the high priest was there, with Caiaphas, John, Alexander, and as many as were relatives of the high priest.

7 ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת׃

When they had stood Peter and John in the middle of them, they inquired, “By what power, or in what name, have you done this?”

8 וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃

Then Peter, filled with the Holy Spirit, said to them, “You rulers of the people and elders of Israel,

9 אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃

if we are examined today concerning a good deed done to a crippled man, by what means this man has been healed,

10 יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא׃

may it be known to you all, and to all the people of Israel, that in the name of Jesus Christ of Nazareth, whom you crucified, whom God raised from the dead, this man stands here before you whole in him.

11 והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃

He is ‘the stone which was regarded as worthless by you, the builders, which has become the head of the corner.’

12 ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃

There is salvation in no one else, for there is no other name under heaven that is given among men, by which we must be saved!”

13 ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃

Now when they saw the boldness of Peter and John, and had perceived that they were unlearned and ignorant men, they marveled. They recognized that they had been with Jesus.

14 ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃

Seeing the man who was healed standing with them, they could say nothing against it.

15 ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃

But when they had commanded them to go aside out of the council, they conferred among themselves,

16 ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

saying, “What shall we do to these men? Because indeed a notable miracle has been done through them, as can be plainly seen by all who dwell in Jerusalem, and we can’t deny it.

17 אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

But so that this spreads no further among the people, let’s threaten them, that from now on they don’t speak to anyone in this name.”

18 ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃

They called them, and commanded them not to speak at all nor teach in the name of Jesus.

19 ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃

But Peter and John answered them, “Whether it is right in the sight of God to listen to you rather than to God, judge for yourselves,

20 כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃

for we can’t help telling the things which we saw and heard.”

21 ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה׃

When they had further threatened them, they let them go, finding no way to punish them, because of the people; for everyone glorified God for that which was done.

22 כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת׃

For the man on whom this miracle of healing was performed was more than forty years old.

23 ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃

Being let go, they came to their own company and reported all that the chief priests and the elders had said to them.

24 ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם׃

When they heard it, they lifted up their voice to God with one accord and said, “O Lord, you are God, who made the heaven, the earth, the sea, and all that is in them;

25 אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

who by the mouth of your servant David, said, ‘Why do the nations rage, and the peoples plot a vain thing?

26 יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

The kings of the earth take a stand, and the rulers plot together, against the Lord, and against his Christ.’

27 כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

“For truly, both Herod and Pontius Pilate, with the Gentiles and the people of Israel, were gathered together against your holy servant Jesus, whom you anointed,

28 לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

to do whatever your hand and your counsel foreordained to happen.

29 ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

Now, Lord, look at their threats, and grant to your servants to speak your word with all boldness,

30 בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

while you stretch out your hand to heal; and that signs and wonders may be done through the name of your holy Servant Jesus.”

31 ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

When they had prayed, the place was shaken where they were gathered together. They were all filled with the Holy Spirit, and they spoke the word of God with boldness.

32 וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

The multitude of those who believed were of one heart and soul. Not one of them claimed that anything of the things which he possessed was his own, but they had all things in common.

33 ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

With great power, the apostles gave their testimony of the resurrection of the Lord Jesus. Great grace was on them all.

34 כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

For neither was there among them any who lacked, for as many as were owners of lands or houses sold them, and brought the proceeds of the things that were sold,

35 וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

and laid them at the apostles’ feet; and distribution was made to each, according as anyone had need.

36 ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

Joses, who by the apostles was also called Barnabas (which is, being interpreted, Son of Encouragement), a Levite, a man of Cyprus by race,

37 גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃

having a field, sold it and brought the money and laid it at the apostles’ feet.