San Lucas 19
1 Entró y pasó por Jericó.
| ויבוא ויעבר ביריחו׃ |
2 Había un hombre llamado Zaqueo. Era un jefe de los recaudadores de impuestos, y era rico.
| והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃ |
3 Trataba de ver quién era Jesús, y no podía a causa de la multitud, porque era de baja estatura.
| ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃ |
4 Se adelantó corriendo y se subió a un sicómoro para verlo, pues iba a pasar por allí.
| ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃ |
5 Cuando Jesús llegó al lugar, levantó la vista y lo vio, y le dijo: “Zaqueo, date prisa en bajar, porque hoy tengo que quedarme en tu casa.”
| ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃ |
6 Él se apresuró, bajó y lo recibió con alegría.
| וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃ |
7 Al verlo, todos murmuraron, diciendo: “Ha entrado a hospedarse con un hombre que es pecador.”
| וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃ |
8 Zaqueo se puso en pie y dijo al Señor: “Mira, Señor, la mitad de mis bienes la doy a los pobres. Si a alguien le he exigido algo injustamente, le devuelvo cuatro veces más”.
| ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃ |
9 Jesús le dijo: “Hoy ha llegado la salvación a esta casa, porque también él es hijo de Abraham.
| ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃ |
10 Porque el Hijo del Hombre ha venido a buscar y a salvar lo que se había perdido”.
| כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃ |
11 Al oír estas cosas, prosiguió y contó una parábola, porque estaba cerca de Jerusalén, y ellos suponían que el Reino de Dios se revelaría inmediatamente.
| ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃ |
12 Dijo, pues: “Cierto noble se fue a un país lejano para recibir para sí un reino y regresar.
| על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃ |
13 Llamó a diez siervos suyos y les dio diez monedas de mina, y les dijo: “Ocúpense de los negocios hasta que yo llegue”.
| ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃ |
14 Pero sus ciudadanos lo odiaban y enviaron un enviado tras él, diciendo: ‘No queremos que este hombre reine sobre nosotros.’
| ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃ |
15 “Cuando regresó de nuevo, habiendo recibido el reino, mandó llamar a estos siervos, a los que había dado el dinero, para que supiera lo que habían ganado haciendo negocios.
| ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃ |
16 El primero se presentó ante él, diciendo: “Señor, tu mina ha hecho diez minas más”.
| ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃ |
17 “Le dijo: “¡Bien hecho, buen siervo! Porque has sido hallado fiel con muy poco, tendrás autoridad sobre diez ciudades’.
| ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃ |
18 “El segundo vino diciendo: ‘Tu mina, Señor, ha hecho cinco minas’.
| ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃ |
19 “Entonces le dijo: ‘Y tú vas a estar sobre cinco ciudades’.
| ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃ |
20 Vino otro diciendo: ‘Señor, he aquí tu mina, que yo guardaba en un pañuelo,
| ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃ |
21 pues te temía, porque eres un hombre exigente. Recoges lo que no pusiste, y cosechas lo que no sembraste’.
| מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃ |
22 “Le dijo: ‘¡De tu propia boca te juzgaré, siervo malvado! Sabías que soy un hombre exigente, que tomo lo que no dejé y cosecho lo que no sembré.
| ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃ |
23 Entonces, ¿por qué no depositaste mi dinero en el banco, y al llegar yo, podría haber ganado intereses por él?’
| ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃ |
24 Y dijo a los que estaban allí: ‘Quitadle la mina y dadla al que tiene las diez minas’.
| ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃ |
25 “Le dijeron: ‘¡Señor, tiene diez minas!
| ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃ |
26 ‘Porque yo os digo que a todo el que tiene, se le dará más; pero al que no tiene, se le quitará hasta lo que tiene.
| הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃ |
27 Pero traed aquí a esos enemigos míos que no querían que reinara sobre ellos, y matadlos delante de mí.’”
| אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃ |
28 Dicho esto, siguió adelante, subiendo a Jerusalén.
| ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃ |
29 Cuando se acercó a Betfagé y a Betania, en el monte que se llama del Olivar, envió a dos de sus discípulos,
| ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃ |
30 diciendo: “Id a la aldea del otro lado, en la que, al entrar, encontraréis un pollino atado, en el que nadie se ha sentado jamás. Desátenlo y tráiganlo.
| לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו׃ |
31 Si alguien os pregunta: “¿Por qué lo desatáis el pollino?”, decidle: “El Señor lo necesita”.”
| וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃ |
32 Los enviados se fueron y encontraron las cosas tal como él les había dicho.
| וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃ |
33 Mientras desataban el potro, sus dueños les dijeron: “¿Por qué desatáis el potro?”.
| ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר׃ |
34 Ellos respondieron: “El Señor lo necesita”.
| ויאמרו האדון צריך לו׃ |
35 Entonces se lo llevaron a Jesús. Echaron sus mantos sobre el pollino y sentaron a Jesús sobre ellos.
| ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע׃ |
36 Mientras él iba, extendieron sus mantos en el camino.
| ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך׃ |
37 Cuando ya se acercaba, al bajar del Monte de los Olivos, toda la multitud de los discípulos comenzó a alegrarse y a alabar a Dios a gran voz por todas las maravillas que habían visto,
| ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר׃ |
38 diciendo: “¡Bendito el Rey que viene en nombre del Señor! Paz en el cielo y gloria en las alturas”.
| ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃ |
39 Algunos fariseos de la multitud le dijeron: “Maestro, reprende a tus discípulos”.
| ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃ |
40 Él les respondió: “Os digo que si éstos callaran, las piedras gritarían”.
| ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים׃ |
41 Cuando se acercó, vio la ciudad y lloró por ella,
| ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר׃ |
42 diciendo: “¡Si tú, incluso tú, hubieras sabido hoy las cosas que pertenecen a tu paz! Pero ahora están ocultas a tus ojos.
| לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך׃ |
43 Porque vendrán días en que tus enemigos levantarán una barricada contra ti, te rodearán, te cercarán por todos lados,
| כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃ |
44 y te derribarán a ti y a tus hijos dentro de ti. No dejarán en ti una piedra sobre otra, porque no conociste el tiempo de tu visitación”.
| וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃ |
45 Entró en el templo y comenzó a expulsar a los que compraban y vendían en él,
| ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃ |
46 diciéndoles: “Está escrito: “Mi casa es una casa de oración”, pero vosotros la habéis convertido en una “cueva de ladrones”.”
| ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃ |
47 Cada día enseñaba en el templo, pero los jefes de los sacerdotes, los escribas y los principales hombres del pueblo trataban de matarle.
| ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃ |
48 No hallaban como hacerlo, porque todo el pueblo se aferraba a cada palabra que él decía.
| ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃ |
