Дела апостолска 20

1 А пошто се утиша буна, дозва Павле ученике, и утешивши их опрости се с њима, и изиђе да иде у Македонију.

לאחר ששככה הסערה אסף פולוס את התלמידים, ובדברי עידוד נפרד מהם לשלום ויצא בדרכו למקדוניה.

2 И прошавши оне земље, и световавши их многим речима, дође у Грчку.

בכל הערים שבהן עבר הוא לימד את המאמינים את דבר ה׳, ולבסוף הגיע ליוון.

3 Поживевши пак онамо три месеца стадоше му Јевреји радити о глави кад хтеде да се одвезе у Сирију, и намисли да се врати преко Македоније.

כעבור שלושה חודשים התכונן פולוס ללכת לסוריה, אולם משנודע לו שהיהודים תכננו להתנקש בחייו, החליט לסטות מדרכו ולנסוע קודם צפונה, למקדוניה.

4 И пође с њим до Азије Сосипатар Пиров из Верије, и Аристарх и Секунд из Солуна, и Гај из Дерве и Тимотије, и Тихик и Трофим из Азије.

מספר אנשים ליוו את פולוס עד אסיה הקטנה: סופטרוס בן־פורוס מברואה; ארסטרכוס וסקונדוס מתסלוניקי; גיוס מדרבי; טימותיוס; וטוכיקוס וטרופימוס אשר חזרו לבתיהם באסיה הקטנה.

5 Ови отишавши напред чекаху нас у Троади.

כל אלה הלכו לפנינו וחיכו לנו בטרואס.

6 А ми се одвезосмо после дана пресних хлебова из Филибе, и дођосмо к њима у Троаду за пет дана, и онде остасмо седам дана.

בתום חג הפסח עלינו על ספינה בפיליפי, שבצפון יוון, וכעבור חמישה ימים הגענו לטרואס, שם נשארנו שבוע ימים.

7 А у први дан недеље, кад се сабраше ученици да ломе хлеб, говораше им Павле, јер хтеде сутрадан да пође, и протеже беседу до поноћи.

במוצאי שבת התאספנו יחד לבצוע לחם, ופולוס, שעמד לצאת לדרכו למחרת בבוקר, דרש דרשה שנמשכה עד חצות.

8 И беху многе свеће горе у соби где се бејасмо сабрали.

חדר־העלייה שבו התאספנו היה מואר בנרות רבים.

9 А сеђаше на прозору једно момче, по имену Евтих, надвладано од тврдог сна, и кад Павле говораше много, наже се у сну и паде доле с трећег пода, и дигоше га мртва.

כל אותו זמן ישב אבטוכוס הצעיר על אדן החלון, ומכיוון שפולוס האריך בדבריו, נפלה עליו תרדמה. לפתע איבד אבטוכוס את שיווי משקלו ונפל ארצה מן הקומה השלישית ומת בו במקום.

10 А Павле сишавши паде на њ, и загрливши га рече: Не буните се, јер је душа његова у њему.

פולוס רץ למטה ולקח את הבחור בזרועותיו.”אל תדאגו, “הרגיע אותם,”יש בו רוח חיים והוא יהיה בסדר!“ואכן הכרתו שבה אליו. שמחה גדולה מילאה את כל הקהילה. כולם חזרו לעליית־הגג. פולוס אכל ולאחר מכן פתח בדרשה נוספת שנמשכה עד אור הבוקר, ואז ניפרד מהם לשלום.

11 Онда изиђе горе, и преломивши хлеб окуси, и довољно говори до саме зоре, и тако отиде.

12 А момче доведоше живо, и утешише се не мало.

13 А ми дошавши у лађу одвезосмо се у Ас, и оданде хтесмо да узмемо Павла; јер тако беше заповедио, хотећи сам да иде пешице.

פולוס המשיך ברגל לאסוס, ואילו אנחנו הגענו לשם לפניו בספינה.

14 А кад се саста с нама у Асу, узесмо га, и дођосмо у Митилину.

כאשר הצטרף אלינו באסוס, הפלגנו יחד למיטוליני.

15 И оданде одвезавши се дођосмо сутрадан према Хију; а други дан одвезосмо се у сам, и ноћисмо у Тригилију; и сутрадан дођосмо у Милит.

למחרת הפלגנו דרך כיוס, ביום השלישי עגנו בסמוס (בלילה ישנו בטרוגוליון), וביום הרביעי הגענו למיליטוס.

16 Јер Павле намисли да прођемо мимо Ефес да се не би задржао у Азији; јер хићаше, ако буде могуће, да буде о Тројичину дне у Јерусалиму.

פולוס סרב להתעכב הפעם באפסוס, כי רצה להגיע לירושלים לקראת חג השבועות, אם יעלה הדבר בידו.

17 Али из Милита посла у Ефес и дозва старешине црквене.

אולם בהגיענו למיליטוס שלח פולוס הודעה לזקני הקהילה באפסוס, וביקש מהם לבוא לפגוש אותו שם.

18 И кад дођоше к њему, рече им: Ви знате од првог дана кад дођох у Азију како с вама једнако бих

כשהגיעו, אמר להם:”אתם יודעים היטב שמהיום הראשון שדרכתי על אדמת אסיה ועד היום הזה,

19 Служећи Господу са сваком понизности и многим сузама и напастима које ми се догодише од Јевреја који ми рађаху о глави;

עשיתי את עבודת האדון בענווה – ואפילו בדמעות – למרות הצרות שגרמו לי נוכלים מבין היהודים.

20 Како ништа корисно не изоставих да вам не кажем и да вас научим пред народом и по кућама,

ובכל זאת, מעולם לא פחדתי לומר לכם את האמת; לימדתי אתכם והטפתי לכם בציבור ובבתים פרטיים.

21 Сведочећи и Јеврејима и Грцима покајање к Богу и веру у Господа нашег Исуса Христа.

בישרתי לכם בשורה אחת ליהודים ולגויים גם יחד, שעליהם להפסיק לחטוא, לחזור בתשובה, ולפנות לאלוהים באמצעות האמונה בישוע המשיח אדוננו.

22 И сад ево ја свезан Духом идем у Јерусалим не знајући шта ће ми се у њему догодити;

”עתה אני הולך לירושלים, כי עלי לציית לרוח הקודש המדריך אותי, אולם איני יודע מה מצפה לי שם.

23 Осим да Дух Свети по свим градовима сведочи, говорећи да ме окови и невоље чекају.

אני יודע רק דבר אחד: שבכל עיר רוח הקודש מזהיר אותי מפני העינויים והמאסר המצפים לי.

24 Али се низашта не бринем, нити марим за свој живот, него да свршим течење своје с радошћу и службу коју примих од Господа Исуса: да посведочим јеванђеље благодати Божје.

אולם לחיי אין כל ערך אם לא אבצע את המשימה שהטיל עלי ישוע אדוננו: לספר לכולם על אהבת אלוהים ועל חסדו.

25 И ево сад знам да више нећете видети моје лице, ви сви по којима пролазих проповедајући царство Божје.

”אני בטוח שאף אחד מכם – אשר שמעתם מפי את דבר ה׳ – לא ישוב לראותי,

26 Зато вам сведочим у данашњи дан да сам ја чист од крви свију;

ומשום כך עלי לומר לכם: מצפוני נקי בנוגע לכל אחד ואחד מכם!

27 Јер не изоставих да покажем вољу Божју.

כי מעולם לא היססתי לבשר לכם את דבר האלוהים.

28 Пазите дакле на себе и на све стадо у коме вас Дух Свети постави владикама да пасете цркву Господа и Бога коју стече крвљу својом;

”השגיחו על עצמכם ועל הצאן שרוח הקודש הטיל עליכם את האחריות עליה – אשר הן קהילת אלוהים שקנה במחיר דמו.

29 Јер ја ово знам да ће по одласку мом ући међу вас тешки вуци који неће штедети стада;

אני יודע היטב שלאחר לכתי מכאן יופיעו ביניכם מורי שקר, אשר יהיו כזאבים אכזריים ולא יחוסו על העדר.

30 И између вас самих постаће људи који ће говорити изврнуту науку да одвраћају ученике за собом.

אפילו אחדים מכם יסלפו את האמת כדי למשוך אחריהם תלמידים.

31 Зато гледајте и опомињите се да три године дан и ноћ не престајах учећи са сузама сваког од вас.

לכן היזהרו! זכרו שבמשך שלוש שנים לא חדלתי להשגיח עליכם יומם ולילה, ואף שפכתי דמעות רבות בגללכם.

32 И сад вас, браћо, предајем Богу и речи благодати Његове, који може назидати и дати вам наследство међу свима освећенима.

”עתה אני מפקיד אתכם בידי אלוהים ודברו הנפלא, אשר בכוחו לבנות את אמונתכם ולתת לכם את הנחלה השמורה לבניו.

33 Сребра, или злата, или руха ни у једног не заисках.

”מעולם לא השתוקקתי לכסף או לבגדים יקרים.

34 Сами знате да потреби мојој и оних који су са мном били послужише ове руке моје.

כולכם יודעים שבמו ידי עבדתי ופרנסתי את עצמי ואת בני־לוויתי.

35 Све вам показах да се тако ваља трудити и помагати немоћнима, и опомињати се речи Господа Исуса коју Он рече: Много је блаженије давати неголи узимати.

אתם גם יודעים שתמיד שימשתי לכם דוגמה בהגישי עזרה לעניים, משום שזכרתי את דברי אדוננו ישוע המשיח: מוטב לתת מאשר לקבל!“

36 И ово рекавши клече на колена своја са свима њима и помоли се Богу.

כשסיים פולוס את דבריו, כרע על ברכיו והתפלל איתם.

37 А свију стаде велики плач и загрливши Павла целиваху га,

כולם בכו בעת שחיבקו אותו ונשקו לו נשיקת פרידה.

38 Жалосни највише за реч коју рече да више неће видети лице његово; и отпратише га у лађу.

יותר מכל הם הצטערו על שאמר להם שלא ישובו לראותו. לאחר מכן ליוו אותו כולם אל האונייה.