< Дела апостолска 19 >

1 Догоди се пак, кад беше Аполос у Коринту, да Павле пролажаше горње земље, и дође у Ефес, и нашавши неке ученике
בזמן שאפולוס היה בקורינתוס עבר פולוס בכל רחבי אסיה הקטנה, וכשהגיע לאפסוס פגש תלמידים אחדים.
2 Рече им: Јесте ли примили Духа Светог кад сте веровали? А они му рекоше: Нисмо ни чули да има Дух Свети.
”האם קיבלתם את רוח הקודש כשהאמנתם?“שאל אותם.”לא“, ענו.”למה אתה מתכוון? מהו רוח הקודש?“
3 А он им рече: На шта се дакле крстисте? А они рекоше: На крштење Јованово.
”אם כן, באיזו טבילה נטבלתם?“שאל פולוס.”על עיקרי האמונה שלימד יוחנן המטביל“, השיבו התלמידים.
4 А Павле рече: Јован крсти крштењем покајања, говорећи народу да верују Оног који ће за њим доћи, то јест, Христа Исуса.
”טבילתו של יוחנן באה רק להוכיח את הרצון לשוב מן החטא ולהאמין באלוהים, “הסביר להם פולוס,”ומי שנטבל חייב להאמין בישוע המשיח, שעל בואו ניבא יוחנן.“
5 А кад то чуше, крстише се у име Господа Исуса.
לשמע דברים אלה מיהרו התלמידים להיטבל בשם האדון ישוע המשיח.
6 А кад Павле метну руке на њих, сиђе Дух Свети на њих, и говораше језике и прорицаху.
כשסמך פולוס את ידיו עליהם, צלח עליהם רוח הקודש והם החלו להתנבא ולדבר בשפות בלתי־מובנות.
7 А беше људи свега око дванаест.
שנים־עשר איש נכחו באותו מעמד.
8 И ушавши у зборницу говораше слободно три месеца учећи и уверавајући за царство Божје.
במשך שלושת החודשים הבאים הלך פולוס מדי שבת לבית־הכנסת, הטיף באומץ לב על אמונתו, ושכנע אנשים רבים להאמין בישוע המשיח.
9 А кад неки беху отврднули и свађаху се хулећи на пут Господњи пред народом, одступи од њих и одлучи ученике, па се препираше сваки дан у школи неког Тирана.
אולם היו אנשים שדחו את בשורתו ודיברו בפומבי נגד ישוע. משום כך עזב פולוס את המקום וסרב לשוב ולדבר אליהם. הוא הוציא מתוכם את המאמינים המשיחיים, ולימד אותם מדי יום בבית־המדרש”טורנוס“.
10 И ово је бивало две године, тако да сви који живљаху у Азији, и Јевреји и Грци, чуше реч Господа Исуса.
הדבר נמשך כשנתיים, עד שכל אדם באסיה הקטנה – יהודי וגוי – שמע את בשורת ה׳.
11 И Бог чињаше не мала чудеса рукама Павловим,
מה נפלאים היו הניסים שחולל אלוהים באמצעות פולוס!
12 Тако да су и чалме и убрушчиће знојаве од тела његовог носили на болеснике, и они се исцељиваху од болести, и духови зли излажаху из њих.
כאשר הונחו ממחטותיו או חולצותיו על החולים, נעלמו מיד המחלות, והרוחות הרעות עזבו אותם.
13 И почеше неки од Јевреја, који се скитаху и заклињаху ђаволе, спомињати над онима у којима беху зли духови име Господа Исуса говорећи: Заклињемо вас Исусом кога Павле проповеда.
מספר נוודים יהודים, אשר נדדו ממקום למקום וגירשו שדים ורוחות רעות, החליטו לנסות לגרש את השדים והרוחות בשם האדון ישוע. הם החליטו להשתמש בלחש הבא:”בשם אותו ישוע שעליו מבשר פולוס, אני מצווה עליך לצאת!“
14 А беху неких седам синова Скеве Јеврејина, поглавара свештеничког, који ово чињаху.
בין המלחשים האלה היו שבעת בניו של סקווה, שהיה אחד מראשי הכוהנים.
15 А дух зли одговарајући рече: Исуса познајем, и Павла знам; али ви ко сте?
אולם כשניסו להשתמש בלחש זה כדי לגרש שד מאדם אחד, השיב להם השד:”אני מכיר את ישוע ואני מכיר את פולוס, אבל מי אתם?“
16 И скочивши на њих човек у коме беше зли дух надвлада их, и притиште их пода се тако да голи и израњени утекоше из оне куће.
השד התנפל על שניים מהם והכה אותם נמרצות, עד שברחו מן הבית ההוא עירומים ופצועים.
17 И ово дознаше сви који живљаху у Ефесу, и Јевреји, и Грци; и уђе страх у све њих, и величаше се име Господа Исуса.
סיפור המעשה התפשט במהירות רבה בין היהודים והגויים בכל אפסוס. פחד גדול שרר בעיר, ושם ישוע המשיח זכה לכבוד ולהערצה.
18 И многи од оних што вероваху, долажаху те се исповедаху и казиваху шта су учинили.
מאמינים רבים שעסקו לפנים במעשי כישוף למיניהם התוודו על מעשיהם בפומבי. הם הביאו את ספרי הכישופים ואת הקמעות שלהם, ושרפו אותם באש לעיני כולם (מישהו העריך את שווי הספרים האלה בכ־100,000 שקלים).
19 А многи од оних који чараху, сабравши књиге своје спаљиваху их пред свима; и прорачунаше и нађоше да су вределе педесет хиљада гроша.
20 Тако здраво растијаше и надвлађиваше реч Господња.
מעשה זה של המאמינים הוכיח שדבר ה׳ חדר עמוק ללב האנשים באזור כולו.
21 И кад се ово сврши, намисли Павле да прође преко Македоније и Ахаје, и да иде у Јерусалим, и рече: Пошто будем тамо, ваља ми и Рим видети.
לאחר מאורעות אלה החליט פולוס לחצות את יוון בדרכו לירושלים.”אחרי כן, “אמר,”עלי ללכת לרומא.“
22 И посла у Македонију двојицу од оних који га служаху, Тимотија и Ераста; а он оста неко време у Азији.
הוא שלח לפניו ליוון את שני עוזריו, טימותיוס ואריסטוס, והוא עצמו נשאר בינתיים באסיה הקטנה.
23 А у оно време подиже се не мала буна пута ради Господњег,
באותו זמן התפתחה באפסוס מהומה גדולה הקשורה במאמינים המשיחיים.
24 Јер некакав златар, по имену Димитрије, који грађаше Дијани сребрне црквице и даваше мајсторима не мали посао,
המהומה החלה בגלל צורף בשם דמטריוס, אשר היה בעל מפעל לייצור דגמי כסף של מקדש האלילה היוונית ארטמיס. הוא העסיק פועלים רבים ושילם להם משכורת גבוהה.
25 Он скупи ове и других оваквих ствари мајсторе, и рече: Људи! Ви знате да од овог посла ми имамо добитак за своје живљење;
דמטריוס כינס את פועליו ופועלים אחרים שעסקו באותו מקצוע, ופנה אליהם:”רבותי, מלאכה זאת היא כל פרנסתנו.
26 И видите и чујете да не само у Ефесу него готово по свој Азији овај Павле одврати народ многи, говорећи: То нису богови што се рукама човечијим граде.
אתם רואים ושומעים בעצמכם מה עושה פולוס זה. הוא הצליח לפתות אנשים רבים להאמין שאלילים מעשה ידי־אדם אינם אלוהים כלל, וכתוצאה מכך יורד היקף המכירות שלנו! הוא פיתה את האנשים לא רק באפסוס, כי אם בכל הארץ!
27 И не само што ће ова несрећа доћи на наш занат да не пролази, него се неће марити ни за цркву велике богиње Дијане, и пропашће величанство оне коју сва Азија и васиони свет поштује.
אינני מדבר אך ורק על הצד העסקי של העניין, על אבדן הכנסתנו וקיפוח פרנסתנו; חשבו לרגע על הסכנה שבאבדן יוקרתה של האלה הגדולה ארטמיס! תוך זמן קצר לא יהיה כל ערך למקדשה של ארטמיס, אשר שמה יצא לתהילה לא רק בארצנו, אלא בעולם כולו!“
28 А кад они ово чуше, напунише се гнева, и викаху говорећи: Велика је Дијана Ефеска!
דברים אלה עוררו את זעמם של הפועלים, והם החלו לצרוח:”גדולה היא ארטמיס של האפסים!“
29 И сав се град напуни буне; и наваливши једнодушно на збориште ухватише Гаја и Аристарха из Македоније, другове Павлове.
עד מהרה הייתה מהומה ברחבי העיר. ההמונים תפסו את גיוס ואריסטרכוס ממקדוניה, שהיו מלוויו של פולוס, וגררו אותם אל האמפיתיאטרון כדי להעמידם לדין.
30 А кад Павле хтеде да иде међу народ, не дадоше му ученици.
פולוס רצה ללכת ולדבר אל ההמון, אולם התלמידים לא הניחו לו.
31 А неки и од азијских поглавара који му беху пријатељи, послаше к њему саветујући га да не излази на збориште.
אפילו מספר קצינים רומאים מהאזור, שהיו אוהדיו של פולוס, הזהירו אותו; הם הודיעו לו שלא יסכן את חייו ושלא יעז ללכת לאמפיתיאטרון.
32 Једни пак викаху једно а други друго; јер беше сабор смућен, и највише их не знаху зашто су се скупили.
בתוך האמפיתיאטרון הייתה מהומה; זה צועק דבר אחד, וזה צועק דבר אחר; איש לא שמע את דברי רעהו. למעשה רוב האנשים לא ידעו כלל מדוע התאספו שם!
33 А једни од народа извукоше Александра, кад га Јевреји изведоше. А Александар махнувши руком хтеде да одговори народу.
אחדים הגיעו למסקנה שאלכסנדר היה אשם בכל, מפני שהיהודים דחפו אותו קדימה. אלכסנדר הניף את ידו וביקש שקט, כדי שיוכל לדבר.
34 А кад га познаше да је Јеврејин, повикаше сви у глас, и викаху око два сата: Велика је Дијана Ефеска.
אולם משנוכח הקהל לדעת שהוא יהודי, החלו כולם לצעוק:”גדולה היא ארטמיס של האפסים! גדולה היא ארטמיס של האפסים!“צעקותיהם נמשכו שעתיים שלמות.
35 А писар утишавши народ рече: Људи Ефесци! Ко је тај човек који не зна да град Ефес слави велику богињу Дијану и њен кип небески?
בסופו של דבר הצליח מזכיר העיר להשתיק את ההמון הזועם.”אנשי אפסוס, “פתח ואמר,”הרי כל אחד יודע שאפסוס היא המרכז הדתי של פולחן האלה הגדולה ארטמיס, אשר הפסל שלה ירד אלינו מהשמים.
36 Кад дакле то не може нико одрећи, ваља ви да будете мирни, и ништа нагло да не чините;
הואיל ואיש אינו חולק על עובדה זאת, עליכם להירגע ולא לנהוג בפזיזות ובקלות ראש!
37 Јер доведосте ове људе који нити су цркву Дијанину покрали, нити хуле на вашу богињу.
אתם הבאתם הנה אנשים אשר לא שדדו דבר ממקדשה של ארטמיס, ואף לא חיללו את כבודה.
38 А Димитрије и мајстори који су с њим ако имају какву тужбу, имају судови, и имају намесници, нека туже један другог.
אם לדמטריוס ולפועליו יש טענות נגדם, שיתבעו אותם לדין! הרי בתי־הדין שלנו פתוחים לקהל בשעות הרגילות, והשופטים יכולים לדון בעניין ללא דיחוי.
39 Ако ли шта друго иштете, нека се извиди на правој скупштини.
אם יש לכם תלונות בעניינים אחרים, עליכם לנהוג לפי המקובל ולהביא אותן לפני מועצת העיר.
40 Јер се бојимо да не будемо тужени за данашњу буну; а ниједног узрока нема којим бисмо се могли оправдати за ову буну.
כולנו נמצאים עתה בסכנה, כי הממשל הרומאי עלול לדרוש מאיתנו דין וחשבון על ההתפרעות הזאת, שאין לה שום הצדקה. ואם הממשל ידרוש הסבר, לא יהיה לנו מה לומר!“
41 И ово рекавши распусти народ који се беше сабрао.
כשסיים לדבר, שלח את ההמונים לבתיהם.

< Дела апостолска 19 >