מִשְׁלֵי 24
| אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם׃ | 1 |
Be not thou envious against evil men, neither desire to be with them.
| כי שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃ | 2 |
For their heart studieth destruction, and their lips talk of mischief.
| בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃ | 3 |
Through wisdom is a house built; and by understanding it is established:
| ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׃ | 4 |
And by knowledge shall the chambers be filled with all precious and pleasant riches.
| גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח׃ | 5 |
A wise man [is] strong; and a man of knowledge increaseth strength.
| כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃ | 6 |
For by wise counsel thou shalt make thy war: and in multitude of counselors [there is] safety.
| ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו׃ | 7 |
Wisdom [is] too high for a fool: he openeth not his mouth in the gate.
| מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו׃ | 8 |
He that deviseth to do evil shall be called a mischievous person.
| זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃ | 9 |
The thought of foolishness [is] sin: and the scorner [is] an abomination to men.
| התרפית ביום צרה צר כחכה׃ | 10 |
[If] thou faintest in the day of adversity, thy strength [is] small.
| הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך׃ | 11 |
If thou forbearest to deliver [them that are] drawn to death, and [those that are] ready to be slain;
| כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃ | 12 |
If thou sayest, Behold, we knew it not; doth not he that pondereth the heart consider [it]? and he that keepeth thy soul, doth [not] he know [it]? and will [not] he render to [every] man according to his works?
| אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך׃ | 13 |
My son, eat thou honey, because [it is] good; and the honey-comb, [which is] sweet to thy taste:
| כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ | 14 |
So [shall] the knowledge of wisdom [be] to thy soul: when thou hast found [it], then there shall be a reward, and thy expectation shall not be cut off.
| אל תארב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו׃ | 15 |
Lay not wait, O wicked [man], against the dwelling of the righteous; destroy not his resting-place:
| כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃ | 16 |
For a just [man] falleth seven times, and riseth again: but the wicked shall fall into mischief.
| בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך׃ | 17 |
Rejoice not when thy enemy falleth, and let not thy heart be glad when he stumbleth:
| פן יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃ | 18 |
Lest the LORD see [it], and it displease him, and he turn away his wrath from him.
| אל תתחר במרעים אל תקנא ברשעים׃ | 19 |
Fret not thyself because of evil [men], neither be thou envious at the wicked;
| כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃ | 20 |
For there shall be no reward to the evil [man]; the candle of the wicked shall be extinguished.
| ירא את יהוה בני ומלך עם שונים אל תתערב׃ | 21 |
My son, fear thou the LORD and the king: [and] meddle not with them that are given to change:
| כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע׃ | 22 |
For their calamity shall rise suddenly; and who knoweth the ruin of them both?
| גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב׃ | 23 |
These [things] also [belong] to the wise. [It is] not good to have respect of persons in judgment.
| אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃ | 24 |
He that saith to the wicked, Thou [art] righteous; him shall the people curse, nations shall abhor him:
| ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׃ | 25 |
But to them that rebuke [him] shall be delight, and a good blessing shall come upon them.
| שפתים ישק משיב דברים נכחים׃ | 26 |
[Every man] shall kiss [his] lips that giveth a right answer.
| הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ | 27 |
Prepare thy work without, and make it fit for thyself in the field; and afterwards build thy house.
| אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך׃ | 28 |
Be not a witness against thy neighbor without cause; and deceive [not] with thy lips.
| אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו׃ | 29 |
Say not, I will do so to him as he hath done to me: I will render to the man according to his work.
| על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב׃ | 30 |
I went by the field of the slothful, and by the vineyard of the man void of understanding;
| והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃ | 31 |
And lo, it was all grown over with thorns, [and] nettles had covered the face of it, and its stone wall was broken down.
| ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃ | 32 |
Then I saw, [and] considered [it] well: I looked upon [it], [and] received instruction.
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ | 33 |
[Yet] a little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to sleep:
| ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ | 34 |
So shall thy poverty come [as] one that traveleth; and thy want as an armed man.
