1 סלוניס 2
| כי אתם אחי הנכם ידעים את מבואנו אליכם כי לא היה לריק׃ | 1 |
For you yourselves know, brothers, our visit to you wasn’t in vain,
| אך אחרי אשר ענינו ולחרפות היינו בפילפי כאשר ידעתם התחזקנו באלהינו להגיד גם לכם את הבשורה בנפתולים רבים׃ | 2 |
but having suffered before and been shamefully treated, as you know, at Philippi, we grew bold in our God to tell you the Good News of God in much conflict.
| כי תוכחתנו איננה מתוך טעות וגם לא מתוך טמאה ולא ברמיה׃ | 3 |
For our exhortation is not of error, nor of uncleanness, nor in deception.
| כי אם כאשר נחשבנו נאמנים לאלהים להפקיד בידנו את הבשורה כן נדבר ולא כחפצים להיות רצוים לבני אדם כי אם לאלהים הבחן לבותנו׃ | 4 |
But even as we have been approved by God to be entrusted with the Good News, so we speak—not as pleasing men, but God, who tests our hearts.
| כי מעולם לא דברנו בשפת חלקות כאשר ידעתם וגם לא למען בצע בצע האלהים עד׃ | 5 |
For neither were we at any time found using words of flattery, as you know, nor a cloak of covetousness (God is witness),
| גם לא בקשנו מן האדם כבוד לא מכם ולא מאחרים אף כי היה לנו מקום להתכבד כשליחי המשיח׃ | 6 |
nor seeking glory from men (neither from you nor from others), when we might have claimed authority as apostles of Christ.
| אבל הלכנו לאט בתוככם כאמנת מפנקת את בניה׃ | 7 |
But we were gentle among you, like a nursing mother cherishes her own children.
| ובחבבנו ככה אתכם חפצנו לתת לכם לא לבד את בשורת האלהים כי גם את נפשתינו יען כי הייתם חביבים עלינו׃ | 8 |
Even so, affectionately longing for you, we were well pleased to impart to you not the Good News of God only, but also our own souls, because you had become very dear to us.
| הלא תזכרו אחי את יגיעתנו ואת תלאתנו אשר היינו עמלים לילה ויומם לבלתי היות למשא לאיש בבשרנו בקרבכם את בשורת האלהים׃ | 9 |
For you remember, brothers, our labor and travail; for working night and day, that we might not burden any of you, we preached to you the Good News of God.
| עדים אתם ועד האלהים כי בקדש ובצדק ובתמים היינו עמכם המאמינים׃ | 10 |
You are witnesses with God how holy, righteously, and blamelessly we behaved ourselves toward you who believe.
| ואתם ידעתם כי כאב את בניו הזהרנו את כל אחד מכם ודברנו על לבו׃ | 11 |
As you know, we exhorted, comforted, and implored every one of you, as a father does his own children,
| ונעד בכם ללכת כראוי לפני האלהים הקורא אתכם למלכותו ולכבודו׃ | 12 |
to the end that you should walk worthily of God, who calls you into his own Kingdom and glory.
| בעבור זאת גם נודה תמיד לאלהים כי אתם בקבלכם מאתנו דבר שמועת האלהים לא קבלתם אותו כדבר בני אדם כי אם כמו שהוא באמת כדבר האלהים אשר הוא גם פעל בכם המאמינים׃ | 13 |
For this cause we also thank God without ceasing that when you received from us the word of the message of God, you accepted it not as the word of men, but as it is in truth, God’s word, which also works in you who believe.
| כי אתם אחי הלכתם בעקבי קהלות האלהים אשר בארץ יהודה במשיח ישוע כי סבלתם גם אתם כאלה על ידי בני שבטכם כאשר סבלו גם המה על ידי היהודים׃ | 14 |
For you, brothers, became imitators of the assemblies of God which are in Judea in Christ Jesus; for you also suffered the same things from your own countrymen, even as they did from the Jews
| אשר אף המיתו את האדון ישוע ואת נביאיהם ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני אלהים ואיבים לכל אדם׃ | 15 |
who killed both the Lord Jesus and their own prophets, and drove us out, and don’t please God, and are contrary to all men,
| המנעים אתנו מדבר אל הגוים כי יושעו למען אשר ימלאו את חטאתיהם בכל עת וישיגם החרון עד לכלה׃ | 16 |
forbidding us to speak to the Gentiles that they may be saved, to fill up their sins always. But wrath has come on them to the uttermost.
| ואנחנו אחי אחרי אשר שכלנו אתכם לזמן מעט בפנים ולא בלב השתדלנו ביותר לראות פניכם בתשוקה רבה׃ | 17 |
But we, brothers, being bereaved of you for a short season in presence, not in heart, tried even harder to see your face with great desire,
| ועל כן חפצנו לבוא אליכם אני פולוס פעם ושתים והשטן עצרנו׃ | 18 |
because we wanted to come to you—indeed, I, Paul, once and again—but Satan hindered us.
| כי מי תקותנו ומי שמחתנו ועטרת תפארתנו הלא גם אתם לפני אדנינו ישוע המשיח בבואו׃ | 19 |
For what is our hope, or joy, or crown of rejoicing? Isn’t it even you, before our Lord Jesus at his coming?
| אמנם אתם כבודנו ושמחתנו׃ | 20 |
For you are our glory and our joy.
