איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Le sort de l’homme sur la terre est celui d’un soldat, Et ses jours sont ceux d’un mercenaire.
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Comme l’esclave soupire après l’ombre, Comme l’ouvrier attend son salaire,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
Ainsi j’ai pour partage des mois de douleur, J’ai pour mon lot des nuits de souffrance.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Je me couche, et je dis: Quand me lèverai-je? Quand finira la nuit? Et je suis rassasié d’agitations jusqu’au point du jour.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Mon corps se couvre de vers et d’une croûte terreuse, Ma peau se crevasse et se dissout.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
Mes jours sont plus rapides que la navette du tisserand, Ils s’évanouissent: plus d’espérance!
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Souviens-toi que ma vie est un souffle! Mes yeux ne reverront pas le bonheur.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
L’œil qui me regarde ne me regardera plus; Ton œil me cherchera, et je ne serai plus.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
Comme la nuée se dissipe et s’en va, Celui qui descend au séjour des morts ne remontera pas; (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
Il ne reviendra plus dans sa maison, Et le lieu qu’il habitait ne le connaîtra plus.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
C’est pourquoi je ne retiendrai point ma bouche, Je parlerai dans l’angoisse de mon cœur, Je me plaindrai dans l’amertume de mon âme.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Suis-je une mer, ou un monstre marin, Pour que tu établisses des gardes autour de moi?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Quand je dis: Mon lit me soulagera, Ma couche calmera mes douleurs,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
C’est alors que tu m’effraies par des songes, Que tu m’épouvantes par des visions.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
Ah! Je voudrais être étranglé! Je voudrais la mort plutôt que ces os!
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Je les méprise!… je ne vivrai pas toujours… Laisse-moi, car ma vie n’est qu’un souffle.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Qu’est-ce que l’homme, pour que tu en fasses tant de cas, Pour que tu daignes prendre garde à lui,
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
Pour que tu le visites tous les matins, Pour que tu l’éprouves à tous les instants?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Quand cesseras-tu d’avoir le regard sur moi? Quand me laisseras-tu le temps d’avaler ma salive?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Si j’ai péché, qu’ai-je pu te faire, gardien des hommes? Pourquoi me mettre en butte à tes traits? Pourquoi me rendre à charge à moi-même?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Que ne pardonnes-tu mon péché, Et que n’oublies-tu mon iniquité? Car je vais me coucher dans la poussière; Tu me chercheras, et je ne serai plus.
