ישעה 22

1 משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות

Framsegn um Synedalen. Kva er på ferd, sidan alt folket ditt stig upp på taki?

2 תשאות מלאה עיר הומיה--קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה

Du bråkande, du ståkande by, du jublande borg! Dine falne menner er ikkje slegne med sverd, ikkje drepne i strid.

3 כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו

Hovdingarne dine tok alle saman til rømings, utan bogeskot let dei seg taka til fanga. Dei som fanst i deg, hev vorte fanga alle saman, langt burt hev det rømt.

4 על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי

Difor segjer eg: Sjå burt ifrå meg, lat meg gråta sårt! truga ikkje trøyst på meg for at dotteri, folket mitt, hev vorte herja!

5 כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות--בגי חזיון מקרקר קר ושוע אל ההר

For ein upprivande dag med nedtrakking og forfjetring kjem frå Herren, Allhers-Herren, i Synedalen; murar vert nedbrotne, naudropet stig mot fjellet.

6 ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן

Elam tok pilehuset, han drog fram med vogn-stridsmenner og med hestfolk; Kir nækte skjoldarne.

7 ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה

Dei fagraste dalarne dine vart fyllt med stridsvogner, og hestfolk tok post framfor porten.

8 ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער

Han tok vern frå Juda. Då såg du deg um etter herbunad - i skoghuset.

9 ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה התחתונה

Og de såg at Davidsbyen hadde mange rivnor, og de samlar upp vatnet i Nedredammen;

10 ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה

de talde husi i Jerusalem, og de reiv ned husi og vilde gjera muren traust.

11 ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם

Og imillom båe murarne gjorde de ein kulp for vatnet frå Gamledammen. Men på honom som hadde sett dette i verk, gav det ikkje gaum; til honom som longe sidan hadde laga dette til, såg de ikkje.

12 ויקרא אדני יהוה צבאות--ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק

Herren, Allhers-Herren, kalla på den dagen til gråt og øying, til å raka hovudet og sveipa seg i syrgjeklæde.

13 והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות

Men her er gleda og gaman, ukseslagting og saueslagting, kjøteting og vindrikking. «Lat oss eta og drikka; for i morgon døyr me!»

14 ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות

Difor ljomar openberringi frå Herren, allhers drott, i øyro mine: Den syndi fer de ikkje sona til dess de døyr, segjer Herren, Allhers-Herren.

15 כה אמר אדני יהוה צבאות לך בא אל הסכן הזה על שבנא אשר על הבית

So sagde Herren, Allhers-Herren: «Gakk til denne drottseten Sebna, han som stend fyre huset, og seg til honom:

16 מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו

Kva hev du her å gjera, og kven tenkjer du å leggja her, sidan du her høgg deg ut ei grav? Du som høgg gravi di ut på so høg ein stad og holar deg bustad i berget,

17 הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה

du skal vita at Herren skal slengja deg langt av leid, du mann! Han skal rulla deg saman til ein klump;

18 צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך--קלון בית אדניך

han skal vinda deg saman til eit nysta og kasta deg som ein ball ut på vidvangen. Der skal du døy, og dit skal dei gilde vognerne dine koma, du skamflekk for huset åt herren din.

19 והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך

Eg vil støyta deg ned frå romet ditt, og frå posten din skal du verta avjaga.

20 והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו

Og på den dagen vil eg kalla på tenaren min, Eljakim, son åt Hilkia;

21 והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה

og eg vil klæda honom i din bunad, og beltet ditt vil eg binda um honom, og ditt rådvelde vil eg gjeva i hans hender. Han skal vera ein far for deim som bur i Jerusalem og for Juda-huset.

22 ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח

Og eg vil leggja lykelen til Davids hus på herdi hans, og når han let upp, skal ingen læsa att, og når han læser att, skal ingen lata upp.

23 ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו

Eg set honom som ein spikar på ein fast stad, og han skal verta eit æresete for farshuset sitt.

24 ותלו עליו כל כבוד בית אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן--מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים

Men so framt heile tyngdi av farshuset hengjer seg på honom med alle sine ætlingar og frendar - alle småkjerald, frå fati til leirkrukkorne -

25 ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה--כי יהוה דבר

På den dagen, segjer Herren, allhers drott, skal spikaren i den faste veggen losna, han skal ganga av og detta ned, og byrdi som hekk på honom, skal krasast. For Herren hev tala.»