Job 14

1 Der Mensch, vom Weibe geboren, kurz von Tagen und gesättigt mit Unruhe, -

אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃

2 wie eine Blume geht er auf und welkt dahin, flieht wie der Schatten und hat nicht Bestand.

כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃

3 Und über solchen hältst du deine Augen offen und mich ziehst du vor dein Gericht!

אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃

4 Wie könnte wohl ein Reiner von Unreinen kommen? Nicht einer!

מי יתן טהור מטמא לא אחד׃

5 Wenn seine Tage fest bestimmt sind, die Zahl seiner Monde feststeht bei dir, du ihm ein Ziel gesetzt hast, das er nicht überschreiten kann,

אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃

6 so blicke weg von ihm, daß er raste und wie ein Löhner seines Tages froh werde!

שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃

7 Denn für den Baum zwar giebt's ein Hoffen: wird er abgehauen, so treibt er neue Sprossen, und sein Schößling bleibt nicht aus.

כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃

8 Oba auch seine Wurzel in der Erde altert, und sein Stumpf im Staube abstirbt,

אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃

9 vom Duft des Wassers schlägt er wieder aus und treibt Zweige wie ein frisch gepflanztes Reis.

מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃

10 Doch stirbt ein Mann, so liegt er hingestreckt, verscheidet ein Mensch - wo ist er dann?

וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃

11 Wie die Gewässer schwinden aus dem See, der Strom versiegt und vertrocknet,

אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃

12 so legt der Mensch sich nieder und steht nicht wieder auf; bis der Himmel vergeht, erwachen sie nicht und regen sich nicht aus ihrem Schlaf.

ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃

13 O daß du mich in der Unterwelt verwahrtest, mich bärgest, bis dein Zorn sich gelegt, ein Ziel mir setztest und dann mein gedächtest! - (Sheol h7585)

מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585)

14 Wenn der Mensch stirbt, lebt er dann wieder auf? Dann wollte ich alle meine Kampfestage ausharren, bis meine Ablösung käme!

אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃

15 Du würdest rufen, und ich dir antworten; nach deiner Hände Werk würdest du dich sehnen.

תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃

16 Jetzt aber zählst du meine Schritte, gehst an meiner Sünde nicht vorüber.

כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃

17 Versiegelt ruht ihm Beutel mein Vergehen, und meine Schuld verklebtest du.

חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃

18 Aber wie der Berg im Sturze zerfällt, und der Fels von seiner Stelle rückt,

ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃

19 wie das Wasser Steine zerreibt, und seine Fluten das Erdreich fortschwemmen, so hast du des Menschen Hoffen vernichtet.

אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃

20 Du vergewaltigst ihn für immer, und er geht dahin, entstellst sein Antlitz und lässest ihn dahinfahren.

תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃

21 Kommen seine Kinder zu Ehren - er weiß es nicht, sinken sie herab - er hat nicht acht auf sie.

יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃

22 Nur über ihn selbst fühlt Schmerz sein Leib, und über ihn selbst trauert seine Seele!

אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃