Luke 2
1 About that time an edict was issued by the Emperor Augustus that a census should be taken of the whole Empire.
| באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. |
2 (This was the first census taken while Quirinius was Governor of Syria).
| זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה. |
3 And every one went to his own town to be registered.
| לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. |
4 Among others Joseph went up from the town of Nazareth in Galilee to Bethlehem, the town of David, in Judea — because he belonged to the family and house of David —
| גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. |
5 To be registered with Mary, his betrothed wife, who was about to become a mother.
| אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון. |
6 While they were there her time came,
| בהיותם בבית־לחם מרים החלה בצירי לידה, |
7 and she gave birth to her first child, a son. And because there was no room for them in the inn, she swathed him round and laid him in a manger.
| וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. |
8 In that same country-side were shepherds out in the open fields, watching their flocks that night,
| בקרבת מקום היו רועי־צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה. |
9 when an angel of the Lord suddenly stood by them, and the Glory of the Lord shone around them; and they were seized with fear.
| לפתע נגלה אליהם מלאך ה׳, והשדה נמלא זוהר כבוד ה׳. הרועים נבהלו מאוד, |
10 “Have no fear,” the angel said. “For I bring you good news of a great joy in store for all the nation.
| אולם המלאך הרגיע אותם ואמר:”אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! |
11 This day there has been born to you, in the town of David, a Saviour, who is Christ and Lord.
| בבית־לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! |
12 And this shall be the sign for you. You will find the infant swathed, and lying in a manger.”
| כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס.“ |
13 Then suddenly there appeared with the angel a multitude of the heavenly Host, praising God, and singing —
| לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים: |
14 “Glory to God on high, And on earth peace among men in whom he finds pleasure.”
| ”כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים, ושלום על־פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!“ |
15 Now, when the angels had left them and gone back to Heaven, the shepherds said to one another: “Let us go at once to Bethlehem, and see this thing that has happened, of which the Lord has told us.”
| כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו:”הבא נמהר לבית־לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים.“ |
16 So they went quickly, and found Mary and Joseph, and the infant lying in a manger;
| הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. |
17 and, when they saw it, they told of all that had been said to them about this child.
| מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. |
18 All who heard the shepherds were astonished at their story,
| כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, |
19 while Mary treasured up all that they said, and dwelt upon it in her thoughts.
| ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות. |
20 And the shepherds went back, giving glory and praise to God for all that they had heard and seen, as it had been told them.
| לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את אלוהים על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו. |
21 Eight days after the birth of the child, when it was time to circumcise him, he received the name Jesus — the name given him by the angel before his conception.
| כעבור שמונה ימים, בטקס ברית־המילה, ניתן לתינוק השם”ישוע“– השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. |
22 When the period of purification of mother and child, enjoined by the Law of Moses, came to an end, his parents took the child up to Jerusalem to present him to the Lord,
| בתום ימי הטהרה של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה׳, |
23 in compliance with the Law of the Lord that ‘every first-born male shall be dedicated to the Lord,’
| כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה׳ את הבן הבכור של כל אם, |
24 And also to offer the sacrifice enjoined in the Law of the Lord — ‘a pair of turtle-doves or two young pigeons.’
| ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות. |
25 There was at that time in Jerusalem a man named Simeon, a righteous and devout man, who lived in constant expectation of the Consolation of Israel, and under the guidance of the Holy Spirit.
| בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. |
26 It had been revealed to him by the Holy Spirit that he should not die until he had seen the Lord’s Christ.
| רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה׳. |
27 Moved by the Spirit, Simeon came into the Temple Courts, and, when the parents brought in the child Jesus, to do for him what was customary under the Law,
| באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית־המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, |
28 Simeon himself took the child in his arms, and blessed God, and said:
| הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר: |
29 “Now, Lord, thou wilt let thy servant go, According to thy word, in peace,
| ”אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה, כי קיימת את אשר הבטחת לי; |
30 for my eyes have seen the Salvation
| במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם! |
31 Which thou hast prepared in the sight of all nations —
32 A Light to bring light to the Gentiles, And to be the Glory of thy people Israel.”
| הוא האור אשר יאיר את עיני העמים ויהיה תפארת עמך ישראל!“ |
33 While the child’s father and mother were wondering at what was said about him,
| יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם. |
34 Simeon gave them his blessing, and said to Mary, the child’s mother: “This child is appointed to be the cause of the fall and rise of many in Israel, and to be a sign much spoken against —
| שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים:”מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי־דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים.“ |
35 Yes, the sword will pierce your own heart — and so the thoughts in many minds will be disclosed.”
36 There was also a Prophetess named Hannah, a daughter of Phanuel and of the tribe of Asher. She was far advanced in years, having lived with her husband for seven years after marriage,
| בבית־המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת־פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים. |
37 and then a widow, till she had reached the age of eighty-four. She never left the Temple Courts, but, fasting and praying, worshiped God night and day.
38 At that moment she came up, and began publicly to thank God and to speak about the child to all who were looking for the deliverance of Jerusalem.
| חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם אלוהים ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף־סוף בא המשיח! |
39 When the child’s parents had done everything enjoined by the Law of the Lord, they returned to Galilee to their own town of Nazareth.
| לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. |
40 The child grew and became strong and wise, and the blessing of God was upon him.
| הילד גדל התחזק, מלא חכמה, וחסד אלוהים היה עליו. |
41 Every year the child’s parents used to go to Jerusalem at the Passover Festival.
| כשמלאו לישוע שתים־עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. |
42 When Jesus was twelve years old, they went according to custom to Jerusalem,
43 and had finished their visit; but, when they started to return, the boy Jesus remained behind in Jerusalem, without their knowing it.
| בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. |
44 Thinking that he was with their fellow-travellers, they went one day’s journey before searching for him among their relations and acquaintances;
| הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, |
45 and then, as they did not find him, they returned to Jerusalem, searching everywhere for him.
| ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם. |
46 It was not till the third day that they found him in the Temple Courts, sitting among the Teachers, now listening to them, now asking them questions.
| לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית־המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. |
47 All who listened to him marvelled at his intelligence and his answers.
| כל שומעיו התפעלו בפקחותו, מהבנתו ומתשובותיו. |
48 His parents were amazed when they saw him, and his mother said to him: “My child, why have you treated us like this? Your father and I have been searching for you in great distress.”
| הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו:”בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום.“ |
49 “What made you search for me?” he answered. “Did not you know that I must be in my Father’s House?”
| ”מדוע חיפשתם אותי?“שאל ישוע בתמיהה.”האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?“ |
50 His parents did not understand what he meant.
| אולם הם לא הבינו למה התכוון. |
51 However he went down with them to Nazareth, and submitted himself to their control; and his mother treasured all that was said in her heart.
| ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. |
52 And Jesus grew in wisdom as he grew in years, and ‘gained the blessing of God and men.’
| ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם. |
