Luke 1
1 To his Excellency, Theophilus. Many attempts have been already made to draw up an account of those events which have reached their conclusion among us,
| תאופילוס היקר, אנשים רבים כבר כתבו על הדברים שהתרחשו בינינו, |
2 just as they were reported to us by those who from the beginning were eye-witnesses, and afterwards became bearers of the Message.
| על־פי סיפוריהם של תלמידי ישוע ושל עדי ראייה אחרים. |
3 And, therefore, I also, since I have investigated all these events with great care from their very beginning, have resolved to write a connected history of them for you,
| גם אני חקרתי היטב את התרחשות הדברים מתחילתם, והחלטתי כי טוב שאכתוב לך אותם לפי סדר העניינים, |
4 in order that you may be able to satisfy yourself of the accuracy of the story which you have heard from the lips of others.
| כדי שיהיה לך מידע מדויק על הנושא שלמדת. |
5 In the reign of Herod, King of Judea, there was a priest named Zechariah, who belonged to the Division called after Abijah. His wife, whose name was Elizabeth, was also a descendant of Aaron.
| בימי הורדוס מלך יהודה היה בארץ כהן בשם זכריה, אשר היה שייך למחלקת אביה – ממשרתי בית־המקדש. גם אשתו אלישבע הייתה ממשפחה כוהנית. |
6 They were both righteous people, who lived blameless lives, guiding their steps by all the commandments and ordinances of the Lord.
| זכריה ואלישבע היו אנשים צדיקים, אשר אהבו את ה׳ ושמרו את כל מצוותיו וחוקותיו. |
7 But they had no child, Elizabeth being barren; and both of them were advanced in years.
| אולם לא היו להם ילדים, כי אלישבע הייתה עקרה, ושניהם כבר היו זקנים. |
8 One day, when Zechariah was officiating as priest before God, during the turn of his Division,
| יום אחד, כאשר הייתה מחלקתו של זכריה בתורנות בבית־המקדש, נפל בגורלו להיכנס אל היכל ה׳ ולהקטיר קטורת. |
9 it fell to him by lot, in accordance with the practice among the priests, to go into the Temple of the Lord and burn incense;
10 and, as it was the Hour of Incense, the people were all praying outside.
| בינתיים עמד כל העם בחוץ והתפלל, כנהוג בעת הקטרת הקטורת. |
11 And an angel of the Lord appeared to him, standing on the right of the Altar of Incense.
| לפתע נראה מלאך ה׳ אל זכריה מימין למזבח הקטורת. |
12 Zechariah was startled at the sight and was awe-struck.
| זכריה נבהל ונמלא פחד. |
13 But the angel said to him: “Do not be afraid, Zechariah; your prayer has been heard, and your wife Elizabeth shall bear you a son, whom you shall call by the name John.
| ”אל תירא, זכריה“, הרגיע אותו המלאך.”באתי לבשר לך שאלוהים שמע את תפילתך, ושאשתך אלישבע תלד לך בן! עליך לקרוא לו’יוחנן‘. |
14 He shall be to you a joy and a delight; and many shall rejoice over his birth.
| לידתו תביא לכם שמחה ואושר, ואנשים רבים ישמחו יחד אתכם, |
15 For he shall be great in the sight of the Lord; he shall not drink any wine or strong drink, and he shall be filled with the Holy Spirit from the very hour of his birth,
| כי ה׳ הועיד אותו לגדולות. עליו להינזר מיין ומשקאות חריפים, והוא יימלא ברוח הקודש מעת לידתו. |
16 and shall reconcile many of the Israelites to the Lord their God.
| יוחנן ישיב רבים מעם ישראל אל ה׳ אלוהיהם. |
17 He shall go before him in the spirit and with the power of Elijah, ‘to reconcile fathers to their children’ and the disobedient to the wisdom of the righteous, and so make ready for the Lord a people prepared for him.”
| הוא ילך לפני ה׳ ברוחו ובגבורתו של אליהו הנביא, ישלים בין אבות לבנים, וישיב את המרדנים לדרך הצדקה והתבונה. אכן, הוא יכין את העם לבואו של האדון.“ |
18 “How can I be sure of this?” Zechariah asked the angel. “For I am an old man and my wife is advanced in years.”
| ”כיצד אדע שדבריך נכונים?“שאל זכריה.”הלא אדם זקן אני, וגם אשתי כבר זקנה.“ |
19 “I am Gabriel,” the angel answered, “who stand in the presence of God, and I have been sent to speak to you and to bring you this good news.
| ”אני המלאך גבריאל!“השיב המלאך.”אני עומד לפני אלוהים, והוא אשר שלח אותי לבשר לך את ההודעה הזאת. |
20 And now you shall be silent and unable to speak until the day when this takes place, because you did not believe what I said, though my words will be fulfilled in due course.”
| דע לך כי כל אשר אמרתי יתקיים בבוא הזמן, אולם מאחר שלא האמנת לדברי, לא תוכל להוציא מילה מפיך מרגע זה ועד שיתקיימו דברי!“ |
21 Meanwhile the people were watching for Zechariah, wondering at his remaining so long in the Temple.
| האנשים אשר התפללו בחוץ המתינו בינתיים לזכריה, ולא הבינו מדוע התעכב. |
22 When he came out, he was unable to speak to them, and they perceived that he had seen a vision there. But Zechariah kept making signs to them, and remained dumb.
| לבסוף, כשיצא זכריה החוצה הוא לא יכול היה לדבר אל העם, אולם מסימני ידיים הבינו האנשים שראה חזיון. |
23 And, as soon as his term of service was finished, he returned home.
| זכריה נשאר בבית־המקדש עד תום ימי התורנות של מחלקתו, ולאחר מכן שב לביתו. |
24 After this his wife, Elizabeth, expecting to become a mother, lived in seclusion for five months.
| כעבור זמן קצר הרתה אלישבע אשתו והסתתרה מעיני הציבור כחמישה חודשים. |
25 “This is what the Lord has done for me,” she said, “now that he has deigned to take away the reproach under which I have been living.”
| ”מה טוב הוא אלוהים!“קראה אלישבע בשמחה רבה.”ברחמיו הרבים הוא הסיר את חרפת עקרותי!“ |
26 Six months later the angel Gabriel was sent from God to a town in Galilee called Nazareth,
| בחודש השישי להריונה של אלישבע שלח אלוהים את המלאך גבריאל אל העיר נצרת שבגליל, |
27 to a maiden there who was betrothed to a man named Joseph, a descendant of David. Her name was Mary.
| אל נערה בתולה בשם מרים, ארוסתו של יוסף משושלת בית־דוד. |
28 Gabriel came into her presence and said: “Hail, you who have been highly favoured! The Lord is with you.”
| גבריאל נגלה אל מרים ואמר לה:”שלום לך, אשת חן, ה׳ עמך!“ |
29 Mary was much disturbed at his words, and was wondering to herself what such a greeting could mean,
| מרים נבהלה לרגע; דברי המלאך הביכו אותה, והיא ניסתה לנחש בלבה למה הוא התכוון. |
30 when the angel spoke again: “Do not be afraid, Mary, for you have found favour with God.
| ”אל תפחדי, מרים, “הרגיע אותה המלאך,”כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך. |
31 And now, you shall be with child and give birth to a son, and you shall give him the name Jesus.
| בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם’ישוע‘תקראי לו. |
32 The child shall be great and shall be called ‘Son of the Most High,’ and the Lord God will give him the throne of his ancestor David,
| הוא יהיה רם־מעלה וייקרא בן־אלוהים. ה׳ ייתן לו את כסא דוד אביו, |
33 and he shall reign over the descendants of Jacob for ever; And to his kingdom there shall be no end.” (aiōn g165)
| והוא ימלוך על עם־ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם.“ (aiōn g165) |
34 “How can this be?” Mary asked the angel. “For I have no husband.”
| ”כיצד אוכל ללדת?“שאלה מרים בתמיהה.”הרי אני בתולה!“ |
35 “The Holy Spirit shall descend upon you,” answered the angel, “and the Power of the Most High shall overshadow you; and therefore the child will be called ‘holy,’ and ‘Son of God.’
| השיב לה המלאך:”רוח הקודש תבוא אליך, וגבורת אלוהים תצל עליך. משום כך הבן הקדוש שייוולד ייקרא בן־אלוהים.“ |
36 And Elizabeth, your cousin, is herself also expecting a son in her old age; and it is now the sixth month with her, though she is called barren;
| המלאך המשיך:”לפני שישה חודשים נכנסה קרובתך הזקנה אלישבע להריון – כן, זו ששכנותיה קראו לה’העקרה‘– וגם היא תלד בן! |
37 for no promise from God shall fail to be fulfilled.”
| כי אין דבר בלתי אפשרי לאלוהים“. |
38 “I am the servant of the Lord,” exclaimed Mary; “let it be with me as you have said.” Then the angel left her.
| ”הנני שפחתך, אדוני, “אמרה מרים בענווה,”ואני מוכנה לעשות את כל אשר יאמר לי. אמן שיתקיימו דבריך.“לאחר מכן נעלם המלאך. |
39 Soon after this Mary set out, and made her way quickly into the hill-country, to a town in Judah;
| כעבור ימים אחדים מיהרה מרים אל הרי יהודה, אל ביתו של זכריה, ובהיכנסה אל הבית ברכה את אלישבע לשלום. |
40 and there she went into Zechariah’s house and greeted Elizabeth.
41 When Elizabeth heard Mary’s greeting, the child moved within her, and Elizabeth herself was filled with the Holy Spirit,
| לשמע ברכתה של מרים התנועע התינוק בבטנה של אלישבע, והיא נמלאה ברוח הקודש. |
42 and cried aloud: “Blessed are you among women, and blessed is your unborn child!
| ”ברוכה את בנשים, מרים, וברוך תינוקך!“פרצה אלישבע בקריאת שמחה. |
43 But how have I this honour, that the mother of my Lord should come to me?
| ”מדוע זכיתי בכבוד הגדול שאם אדוני באה לבקר אותי? |
44 For, as soon as your greeting reached my ears, the child moved within me with delight!
| התינוק בבטני התנועע בשמחה לשמע קול ברכתך! |
45 Happy indeed is she who believed that the promise which she received from the Lord would be fulfilled.”
| אלוהים ברך אותך בצורה נפלאה כזאת משום שהאמנת כי יקיים את דבריו.“ |
46 And Mary said: “My soul exalts the Lord,
| השיבה מרים:”ברכי נפשי את ה׳; |
47 my spirit delights in God my Saviour;
| אגיל ואשמח באלוהים מושיעי! |
48 for he has remembered his servant in her lowliness; And from this hour all ages will count me happy!
| כי עשה חסד עם שפחתו, ומעתה יברכוני כל הדורות. |
49 Great things has the Almighty done for me; And holy is his name.
| גדולות ונפלאות עשה עמי אל שדי, קדוש שמו. |
50 From age to age his mercy rests On those who reverence him.
| מדור לדור הוא מעניק את חסדו ורחמיו לכל היראים אותו. |
51 Mighty are the deeds of his arm; He scatters the proud with their own devices,
| בזרוע נטויה עשה מעשי גבורה, הפר מזימות גאים ורשעים, |
52 he casts down princes from their thrones, and the lowly he uplifts,
| והוריד שליטים מכיסאם. אולם את השפלים והנחותים הוא רומם! |
53 the hungry he loads with gifts, and the rich he sends empty away.
| את העניים האכיל ואת העשירים הרעיב! |
54 He has stretched out his hand to his servant Israel, Ever mindful of his mercy
| אלוהים תמך בעבדו ישראל, ולא שכח כי הבטיח לאבותינו – לאברהם ולזרעו – לרחם על ישראל לעולם ועד!“ (aiōn g165) |
56 Mary stayed with Elizabeth about three months, and then returned to her home.
| מרים נשארה אצל אלישבע כשלושה חודשים, ולאחר מכן חזרה לביתה. |
57 When Elizabeth’s time came, she gave birth to a son;
| בינתיים תמו ימי הריונה של אלישבע והיא ילדה בן. |
58 and her neighbours and relations, hearing of the great goodness of the Lord to her, came to share her joy.
| השמועה על החסד שעשה איתה ה׳ התפשטה עד מהרה בין שכניה וקרובי משפחתה, וכולם שמחו בשמחתה. |
59 A week later they met to circumcise the child, and were about to call him ‘Zechariah’ after his father,
| ביום השמיני להולדת התינוק התכנסו השכנים והקרובים לטקס ברית־המילה. האורחים היו בטוחים שהתינוק ייקרא”זכריה“– על שם אביו, |
60 when his mother interposed: “No, he is to be called John.”
| אולם אלישבע אמרה:”לא, שם התינוק יוחנן!“ |
61 “You have no relation of that name!” they exclaimed;
| ”יוחנן?“התפלאו האורחים.”אבל אין במשפחתך אף אחד בשם הזה“. |
62 and they made signs to the child’s father, to find out what he wished the child to be called.
| הם פנו אל זכריה (שעדיין לא היה מסוגל לדבר), ושאלו אותו בתנועות ידיים וברמזים כיצד ייקרא התינוק. |
63 Asking for a writing-tablet, he wrote the words — ‘His name is John.’ Every one was surprised;
| זכריה ביקש בתנועות ידיים שיביאו לו לוח, וכתב עליו:”שם הילד יוחנן“. |
64 and immediately Zechariah recovered his voice and the use of his tongue, and began to bless God.
| באותו רגע חזר אליו כושר הדיבור והוא החל לברך את אלוהים. |
65 All their neighbours were awe-struck at this; and throughout the hill-country of Judea the whole story was much talked about;
| כל השכונה נמלאה יראת כבוד, והדבר היה נושא לשיחה בכל הרי יהודה. |
66 and all who heard it kept it in mind, asking one another — “What can this child be destined to become?” For the Power of the Lord was with him.
| כל השומעים התרשמו עמוקות ואמרו:”מעניין למה נועד הילד הזה.“כי היה ברור להם שאלוהים איתו. |
67 Then his father Zechariah was filled with the Holy Spirit, and, speaking under inspiration, said:
| לאחר מכן נמלא זכריה אביו רוח הקודש וניבא את הנבואה הבאה: |
68 “Blessed is the Lord, the God of Israel, Who has visited his people and wrought their deliverance,
| ”ברוך ה׳ אלוהי ישראל, כי פנה אל עמו, הודיע ופדה אותו. |
69 and has raised up for us the Strength of our Salvation In the House of his servant David —
| ה׳ שלח לנו מושיע גיבור משושלת בית דוד עבדו – |
| כפי שהבטיח לנו בפי נביאיו הקדושים עוד לפני זמן רב – (aiōn g165) |
71 Salvation from our enemies and from the hands of all that hate us,
| כדי להצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו. |
72 showing mercy to our forefathers, And mindful of his sacred Covenant.
| אלוהים יעשה חסד עם אבותינו ויזכור את בריתו |
73 This was the oath which he swore to our forefather Abraham —
| ואת שבועתו לאברהם אבינו: |
74 That we should be rescued from the hands of our enemies,
| להצילנו מיד אויבינו, ולהעניק לנו את הזכות לשרתו כל ימי חיינו בקדושה, ובצדקה וללא פחד.“ |
75 and should serve him without fear in holiness and righteousness, In his presence all our days.
76 And thou, Child, shalt be called Prophet of the Most High, For thou shalt go before the Lord to make ready his way,
| ”ואתה, ילדי הקטן, תיקרא נביא לאל עליון, כי תלך לפני האדון ותפנה לו את הדרך. |
77 to give his people the knowledge of salvation In the forgiveness of their sins,
| אתה תלמד את בני־ישראל כיצד הם יכולים להיוושע על־ידי סליחת חטאיהם. |
78 through the tender mercy of our God, Whereby the Dawn will break on us from Heaven,
| בזכות אהבתו, רחמיו וטוב־לבו של אלוהים יזרח עלינו אור ממרום, |
79 to give light to those who dwell in darkness and the shadow of death, And guide our feet into the way of peace.”
| כדי להאיר לשרויים במוות ובחשכה, וכדי להוביל את רגלינו אל דרך השלום.“ |
80 The child grew and became strong in spirit; and he lived in the Wilds till the time came for his appearance before Israel.
| הילד גדל, התחזק והתחשל באופיו. הוא התגורר במדבר עד שהגיע המועד להתחיל את שליחותו אל עם־ישראל. |
