Luke 1
1 To his Excellency, Theophilus. Many attempts have been already made to draw up an account of those events which have reached their conclusion among us,
| אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃ |
2 just as they were reported to us by those who from the beginning were eye-witnesses, and afterwards became bearers of the Message.
| כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃ |
3 And, therefore, I also, since I have investigated all these events with great care from their very beginning, have resolved to write a connected history of them for you,
| חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר׃ |
4 in order that you may be able to satisfy yourself of the accuracy of the story which you have heard from the lips of others.
| למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם׃ |
5 In the reign of Herod, King of Judea, there was a priest named Zechariah, who belonged to the Division called after Abijah. His wife, whose name was Elizabeth, was also a descendant of Aaron.
| כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃ |
6 They were both righteous people, who lived blameless lives, guiding their steps by all the commandments and ordinances of the Lord.
| ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל מצות יהוה ובחקתיו׃ |
7 But they had no child, Elizabeth being barren; and both of them were advanced in years.
| ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃ |
8 One day, when Zechariah was officiating as priest before God, during the turn of his Division,
| ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו׃ |
9 it fell to him by lot, in accordance with the practice among the priests, to go into the Temple of the Lord and burn incense;
| וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל היכל יהוה׃ |
10 and, as it was the Hour of Incense, the people were all praying outside.
| וכל קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת׃ |
11 And an angel of the Lord appeared to him, standing on the right of the Altar of Incense.
| וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת׃ |
12 Zechariah was startled at the sight and was awe-struck.
| ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו׃ |
13 But the angel said to him: “Do not be afraid, Zechariah; your prayer has been heard, and your wife Elizabeth shall bear you a son, whom you shall call by the name John.
| ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃ |
14 He shall be to you a joy and a delight; and many shall rejoice over his birth.
| והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃ |
15 For he shall be great in the sight of the Lord; he shall not drink any wine or strong drink, and he shall be filled with the Holy Spirit from the very hour of his birth,
| כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו׃ |
16 and shall reconcile many of the Israelites to the Lord their God.
| ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם׃ |
17 He shall go before him in the spirit and with the power of Elijah, ‘to reconcile fathers to their children’ and the disobedient to the wisdom of the righteous, and so make ready for the Lord a people prepared for him.”
| והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃ |
18 “How can I be sure of this?” Zechariah asked the angel. “For I am an old man and my wife is advanced in years.”
| ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים׃ |
19 “I am Gabriel,” the angel answered, “who stand in the presence of God, and I have been sent to speak to you and to bring you this good news.
| ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את זאת׃ |
20 And now you shall be silent and unable to speak until the day when this takes place, because you did not believe what I said, though my words will be fulfilled in due course.”
| והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר תהיה זאת תחת כי לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם׃ |
21 Meanwhile the people were watching for Zechariah, wondering at his remaining so long in the Temple.
| והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל׃ |
22 When he came out, he was unable to speak to them, and they perceived that he had seen a vision there. But Zechariah kept making signs to them, and remained dumb.
| ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃ |
23 And, as soon as his term of service was finished, he returned home.
| ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו׃ |
24 After this his wife, Elizabeth, expecting to become a mother, lived in seclusion for five months.
| ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר׃ |
25 “This is what the Lord has done for me,” she said, “now that he has deigned to take away the reproach under which I have been living.”
| ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם׃ |
26 Six months later the angel Gabriel was sent from God to a town in Galilee called Nazareth,
| ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת׃ |
27 to a maiden there who was betrothed to a man named Joseph, a descendant of David. Her name was Mary.
| אל בתולה מארשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים׃ |
28 Gabriel came into her presence and said: “Hail, you who have been highly favoured! The Lord is with you.”
| ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת חן יהוה עמך ברוכה את בנשים׃ |
29 Mary was much disturbed at his words, and was wondering to herself what such a greeting could mean,
| והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה היא הברכה הזאת׃ |
30 when the angel spoke again: “Do not be afraid, Mary, for you have found favour with God.
| ויאמר לה המלאך אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלהים׃ |
31 And now, you shall be with child and give birth to a son, and you shall give him the name Jesus.
| והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע׃ |
32 The child shall be great and shall be called ‘Son of the Most High,’ and the Lord God will give him the throne of his ancestor David,
| והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו׃ |
33 and he shall reign over the descendants of Jacob for ever; And to his kingdom there shall be no end.” (aiōn g165)
| ועל בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ׃ (aiōn g165) |
34 “How can this be?” Mary asked the angel. “For I have no husband.”
| ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש׃ |
35 “The Holy Spirit shall descend upon you,” answered the angel, “and the Power of the Most High shall overshadow you; and therefore the child will be called ‘holy,’ and ‘Son of God.’
| ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים׃ |
36 And Elizabeth, your cousin, is herself also expecting a son in her old age; and it is now the sixth month with her, though she is called barren;
| והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי׃ |
37 for no promise from God shall fail to be fulfilled.”
| כי לא יפלא מאלהים כל דבר׃ |
38 “I am the servant of the Lord,” exclaimed Mary; “let it be with me as you have said.” Then the angel left her.
| ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי לי כדברך ויצא מאתה המלאך׃ |
39 Soon after this Mary set out, and made her way quickly into the hill-country, to a town in Judah;
| ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל עיר יהודה׃ |
40 and there she went into Zechariah’s house and greeted Elizabeth.
| ותבא בית זכריה ותברך את אלישבע׃ |
41 When Elizabeth heard Mary’s greeting, the child moved within her, and Elizabeth herself was filled with the Holy Spirit,
| ויהי כשמע אלישבע את ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש׃ |
42 and cried aloud: “Blessed are you among women, and blessed is your unborn child!
| ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך׃ |
43 But how have I this honour, that the mother of my Lord should come to me?
| ומאין לי זאת אשר אם אדני באה אלי׃ |
44 For, as soon as your greeting reached my ears, the child moved within me with delight!
| כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי׃ |
45 Happy indeed is she who believed that the promise which she received from the Lord would be fulfilled.”
| ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר לה מאת יהוה׃ |
46 And Mary said: “My soul exalts the Lord,
| ותאמר מרים רוממה נפשי את יהוה׃ |
47 my spirit delights in God my Saviour;
| ותגל רוחי באלהי ישעי׃ |
48 for he has remembered his servant in her lowliness; And from this hour all ages will count me happy!
| אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל הדרות יאשרוני כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו׃ |
49 Great things has the Almighty done for me; And holy is his name.
50 From age to age his mercy rests On those who reverence him.
| וחסדו לדור דורים על יראיו׃ |
51 Mighty are the deeds of his arm; He scatters the proud with their own devices,
| גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם׃ |
52 he casts down princes from their thrones, and the lowly he uplifts,
| הרס נדיבים מכסאותו וירם שפלים׃ |
53 the hungry he loads with gifts, and the rich he sends empty away.
| רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם׃ |
54 He has stretched out his hand to his servant Israel, Ever mindful of his mercy
| תמך בישראל עבדו לזכר את רחמיו׃ |
| כאשר דבר אל אבותינו לאברהם ולזרעו עד עולם׃ (aiōn g165) |
56 Mary stayed with Elizabeth about three months, and then returned to her home.
| ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה׃ |
57 When Elizabeth’s time came, she gave birth to a son;
| וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן׃ |
58 and her neighbours and relations, hearing of the great goodness of the Lord to her, came to share her joy.
| וישמעו שכניה וקרוביה כי הגדיל יהוה את חסדו עמה וישמחו אתה׃ |
59 A week later they met to circumcise the child, and were about to call him ‘Zechariah’ after his father,
| ויהי ביום השמיני ויבאו למול את הילד ויקראו אתו זכריה על שם אביו׃ |
60 when his mother interposed: “No, he is to be called John.”
| ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא׃ |
61 “You have no relation of that name!” they exclaimed;
| ויאמרו אליה אין איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה׃ |
62 and they made signs to the child’s father, to find out what he wished the child to be called.
| וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו׃ |
63 Asking for a writing-tablet, he wrote the words — ‘His name is John.’ Every one was surprised;
| וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם׃ |
64 and immediately Zechariah recovered his voice and the use of his tongue, and began to bless God.
| ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את האלהים׃ |
65 All their neighbours were awe-struck at this; and throughout the hill-country of Judea the whole story was much talked about;
| ותפל אימה על כל שכניהם ויספר כל הדברים האלה בכל הרי יהודה׃ |
66 and all who heard it kept it in mind, asking one another — “What can this child be destined to become?” For the Power of the Lord was with him.
| וישימו כל השמעים אל לבם לאמר מה אפוא יהיה הילד הזה ויד יהוה היתה עמו׃ |
67 Then his father Zechariah was filled with the Holy Spirit, and, speaking under inspiration, said:
| וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר׃ |
68 “Blessed is the Lord, the God of Israel, Who has visited his people and wrought their deliverance,
| ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את עמו וישלח לו פדות׃ |
69 and has raised up for us the Strength of our Salvation In the House of his servant David —
| וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו׃ |
| כאשר דבר בפי נביאיו הקדושים אשר מעולם׃ (aiōn g165) |
71 Salvation from our enemies and from the hands of all that hate us,
| ישועה מאיבינו ומיד כל שנאינו׃ |
72 showing mercy to our forefathers, And mindful of his sacred Covenant.
| לעשות חסד עם אבותינו ולזכר את ברית קדשו׃ |
73 This was the oath which he swore to our forefather Abraham —
| את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו׃ |
74 That we should be rescued from the hands of our enemies,
| להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי פחד׃ |
75 and should serve him without fear in holiness and righteousness, In his presence all our days.
| בתמים ובצדקה לפניו כל ימי חיינו׃ |
76 And thou, Child, shalt be called Prophet of the Most High, For thou shalt go before the Lord to make ready his way,
| ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את דרכיו׃ |
77 to give his people the knowledge of salvation In the forgiveness of their sins,
| לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם׃ |
78 through the tender mercy of our God, Whereby the Dawn will break on us from Heaven,
| ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום׃ |
79 to give light to those who dwell in darkness and the shadow of death, And guide our feet into the way of peace.”
| להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את רגלינו אל דרך השלום׃ |
80 The child grew and became strong in spirit; and he lived in the Wilds till the time came for his appearance before Israel.
| ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד יום הראתו אל ישראל׃ |
