ויען אליפז התימני ויאמר |
החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו |
הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם |
אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל |
כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים |
ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך |
הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת |
הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה |
מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא |
גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים |
המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך |
מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך |
כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין |
מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה |
הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו |
אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה |
אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה |
אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם |
להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם |
כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ |
קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו |
לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב |
נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך |
יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור |
כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר |
ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו |
כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל |
וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים |
לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם |
לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו |
אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו |
בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה |
יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו |
כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד |
הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה |