Romarbrevet 9
1 Jag säger sanningen i Christo, och ljuger icke; som mitt samvete bär mig der vittne till i dem Helga Anda;
| אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃ |
2 Att jag hafver ena stora sorg, och idkeliga pino i mitt hjerta.
| כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃ |
3 Ty jag hafver sjelfver önskat mig bortkastad ifrå Christo, för mina bröders skull, som mig köttsliga skylde äro;
| כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃ |
4 Hvilke äro af Israel, hvilkom barnaskapet tillhörer, och härligheten, och förbundet, och lagen, och Gudstjensten, och löften;
| אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃ |
5 Hvilkas äro fäderna, der Christus af födder är, på köttsens vägnar; hvilken är Gud öfver all ting, lofvad evinnerliga. Amen. (aiōn g165)
| ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃ (aiōn g165) |
6 Detta säger jag icke fördenskull, att Guds ord äro omintet vorden; ty de äro icke alle Israeliter, som äro af Israel;
| אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃ |
7 Icke äro de heller alle söner, att de äro Abrahams säd; utan i Isaac skall dig kallas säden;
| ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃ |
8 Det är: Icke äro de Guds barn, som äro barn efter köttet, utan de som äro barn efter löftet, de varda räknade för säd.
| כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃ |
9 Ty detta är löftesordet: Jag skall komma i denna tiden; och Sara skall hafva en son.
| כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃ |
10 Och icke allenast det; utan ock Rebecka vardt en gång hafvandes af Isaac, vårom fader.
| ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃ |
11 Ty förr än barnen voro född, och hade hvarken godt eller ondt gjort (på det Guds uppsåt skulle blifva ståndandes efter utkorelsen, icke för gerningarnas skull, utan af kallarens nåde),
| כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃ |
12 Vardt denne sagdt: Den större skall tjena dem mindre;
| נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃ |
13 Såsom skrifvet är: Jacob älskade jag men Esau hatade jag.
| ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃ |
14 Hvad vilje vi då säga? Är Gud orättfärdig? Bort det.
| אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃ |
15 Ty han säger till Mosen: Hvilkom jag är nådelig, honom är jag nådelig; och öfver hvilken jag förbarmar mig, öfver honom förbarmar jag mig.
| כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃ |
16 Så står det nu icke till någors mans vilja eller lopp, utan till Guds barmhertighet.
| ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃ |
17 Ty Skriften säger till Pharao: Dertill hafver jag uppväckt dig, att jag skall bevisa mina magt på dig; och att mitt Namn skall varda förkunnadt i all land.
| כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃ |
18 Så förbarmar han nu sig öfver hvem han vill, och hvem han vill, förhärdar han.
| ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃ |
19 Så må du säga till mig: Hvad skyllar han då oss? Ho kan stå emot hans vilja?
| וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃ |
20 O menniska, ho äst du som vill träta med Gud? Icke säger det ting, som gjordt är, till sin mästare: Hvi hafver du gjort mig sådana?
| אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃ |
21 Hafver icke en pottomakare magt att göra af en klimp ett kar till heder, och det andra till vanheder?
| אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃ |
22 Derföre, då Gud ville låta se vredena, och kungöra sina magt, hafver han med stor tålsamhet lidit vredsens kar, som äro tillredd till fördömelse;
| ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃ |
23 På det han skulle kungöra sina härlighets rikedom på barmhertighetenes kar, som han hafver tillredt till härlighet;
| להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃ |
24 Hvilka han ock kallat hafver, nämliga oss, icke allenast af Judomen, utan ock af Hedningomen;
| והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃ |
25 Såsom han ock säger genom Oseas: Det som icke var mitt folk, det skall jag kalla mitt folk; och den mig intet kär var, skall jag kalla min kära.
| כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃ |
26 Och det skall ske, att der som hafver varit sagdt till dem: I ären icke mitt folk; der skola de varda kallade lefvandes Guds barn.
| והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃ |
27 Men Esaias ropar för Israel: Om talet på Israels barn än vore som sanden i hafvet, så skola dock de igenlefde varda salige.
| וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃ |
28 Ty han skall väl låta förderfva dem, och dock likväl stilla det förderfvet till rättfärdighet; ty Herren skall stilla förderfvet på jordene.
| כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃ |
29 Och såsom Esaias sade tillförene: Hade icke Herren Zebaoth igenleft oss säd, då hade vi varit såsom Sodoma, och lika som Gomorra.
| וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃ |
30 Hvad vilje vi då säga? Det säge vi: Hedningarna, som icke farit hafva efter rättfärdighetene, de hafva fått rättfärdigheten; den rättfärdighet menar jag, som af trone kommer.
| ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃ |
31 Men Israel, som for efter rättfärdighetenes lag, kom icke till rättfärdighetenes lag.
| וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃ |
32 Hvarföre? Derföre att de icke sökte det af trone, utan såsom af lagsens gerningar; ty de stötte sig på förtörnelsestenen;
| ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃ |
33 Såsom skrifvet är: Si, jag lägger i Zion en förtörnelsesten, och ena förargelseklippo: och hvar och en som tror på honom, skall icke komma på skam.
| ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃ |
