Lukas 12
1 När nu församladt vardt otaliga mycket folk, så att de trampade på hvarannan, begynte han säga till sina Lärjungar: Först tager eder vara för de Phariseers surdeg, som är skrymteri.
| ויהי עד כה ועד כה בהתאסף רבבות עם עד כי לחצו איש את רעהו ויחל לדבר אל תלמידיו בראשונה השמרו לנפשתיכם משאור הפרושים שהוא החנפה׃ |
2 Ty intet är fördoldt, som icke varder uppenbaradt; och intet lönligit, som icke uppkommer.
| ואין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע׃ |
3 Derföre, hvad I sagt hafven i mörkret, det skall varda hördt i ljuset; och det I talat hafven i örat i kamrarna, det skall predikadt varda ofvanpå taken.
| לכן כל אשר דברתם בחשך באור ישמע ואת אשר לחשתם לאזן בחדרים קרא יקרא על הגגות׃ |
4 Men jag säger eder, minom vännom: Rädens icke för dem som döda kroppen, och sedan hafva de intet hvad de mer göra kunna.
| ואני אמר לכם ידידי אל תיראו מן הממיתים את הגוף ואחרי זאת אין לאל ידם לעשות עוד דבר׃ |
5 Men jag vill visa eder, hvem I skolen rädas: Rädens honom, som, sedan han dödat hafver, hafver han ock magt att bortkasta till helvetet; ja, säger jag eder, honom rädens. (Geenna g1067)
| אבל אורה אתכם את אשר תיראו יראו את אשר יש לו שלטן אחרי המיתו להשליך אל גיהנם הן אני אמר לכם אותו תיראון׃ (Geenna g1067) |
6 Köpas icke fem sparfvar för två små penningar? Och en af dem är icke förgäten för Gudi.
| הלא חמש צפרים תמכרנה בשני אסרים ואין אחת מהן נשכחת לפני האלהים׃ |
7 Ja, edor hufvudhår äro ock all räknad; derföre frukter eder intet; I ären bättre än månge sparfvar.
| ואתם גם שערות ראשכם נמנות כלן לכן אל תיראו יקרתם מצפרים רבות׃ |
8 Men jag säger eder: Hvilken mig bekänner för menniskor, honom skall ock menniskones Son bekänna inför Guds Änglar.
| ואני אמר לכם כל אשר יודה בי לפני האדם גם בן האדם יודה בו לפני מלאכי אלהים׃ |
9 Men den mig nekar för menniskor, han skall ock nekad varda för Guds Änglar.
| ואשר יכחש בי לפני האדם הוא יכחש לפני מלאכי אלהים׃ |
10 Och den der talar ett ord emot menniskones Son, det skall varda honom förlåtet; men den som häder den Helga Anda, det skall icke förlåtas.
| וכל אשר ידבר דבר חרפה על בן האדם יסלח לו והמגדף את רוח הקדש לא יסלח לו׃ |
11 När de nu draga eder fram i Synagogorna, och för Öfverheten, och för de väldiga; hafver ingen omsorg, hvad och huruledes I svara, eller hvad I säga skolen;
| וכאשר יביאו אתכם אל בתי הכנסיות ולפני הרשיות והשלטונים אל תדאגו איך או במה תצטדקו ומה תדברו׃ |
12 Ty den Helge Ande skall lära eder, i samma stundene, hvad I säga skolen.
| כי רוח הקדש הוא יורה אתכם בשעה ההיא את הנכון לדבר׃ |
13 Då sade en af folket till honom: Mästar, säg minom broder, att han byter med mig arfvedelen.
| ויאמר אליו אחד מן העם רבי אמר נא אל אחי ויחלק אתי את הירשה׃ |
14 Sade han till honom: Menniska, ho hafver skickat mig till domare eller skiftare öfver eder.
| ויאמר אליו בן אדם מי שמני עליכם לשפט ולמחלק׃ |
15 Och han sade till dem: Ser till, och tager eder vara för girighet; ty ens (menniskos) lif hänger icke derpå, att hon många ägodelar hafver.
| ויאמר אליהם ראו והשמרו לכם מבצע בצע כי חיי האדם אינם תלוים בהרבות נכסיו׃ |
16 Och sade han en liknelse till dem, sägandes: Det var en riker man, hvilkens åker bar frukt nog.
| וישא משלו ויאמר אליהם לאמר שדה איש עשיר אחד עשה תבואה הרבה׃ |
17 Då tänkte han vid sig sjelf, sägandes: Hvad skall jag göra? Ty jag hafver icke, der jag kan lägga mina frukt uti;
| ויחשב בלבו לאמר מה אעשה כי אין לי מקום לכנוס בו את תבואתי׃ |
18 Och sade: Detta vill jag göra: Jag vill rifva omkull mina lador, och bygga upp större; och dit vill jag församla allt det mig växt är, och mina ägodelar;
| ויאמר את זאת אעשה הרס את אסמי ובנה גדולים מהם ואכנסה שמה את כל יבולי וטובי׃ |
19 Och säga till min själ: Själ, du hafver mycket godt förvaradt intill mång år; gör dig goda dagar, ät, drick, var glad.
| ואמר לנפשי נפשי יש לך עתודות הרבה לשנים רבות הנפשי אכלי שתי ושישי׃ |
20 Men Gud sade till honom: Du dåre, i denna natt skall man kalla dina själ ifrå dig; ho skall då få det du tillredt hafver?
| והאלהים אמר לו אתה הכסיל בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את נפשך ואשר הכינות לך למי יהיה׃ |
21 Alltså går det ock honom, som sig församlar ägodelar, och icke är rik för Gudi.
| זה חלק האצר לו אצרות ולא יעשיר באלהים׃ |
22 Och han sade till sina Lärjungar: Derföre säger jag eder: Hafver icke omsorg för edart lif, hvad I äta skolen; eller för edar kropp, hvad I skolen kläda eder med.
| ויאמר אל תלמידיו לכן אני אמר לכם אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ולגופכם מה תלבשו׃ |
23 Lifvet är mer än maten, och kroppen mer än kläden.
| הנפש יקרה היא מן המזון והגוף יקר מן המלבוש׃ |
24 Ser på korparna; ty de så intet, ej heller uppskära; de hafva hvarken källare eller lado, och Gud föder dem; huru mycket ären I bättre än foglarna?
| התבוננו אל הערבים אשר אינם זרעים ואינם קצרים וגם אין להם מגורה ואוצר והאלהים מכלכל אותם ומה מעלים אתם מן העוף׃ |
25 Hvilken af eder kan med sin omsorg föröka till sin växt en aln?
| ומי זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף אמה אחת על קומתו׃ |
26 Kunnen I nu icke det som minst är, hvarföre hafven I då omsorg för det andra?
| ועתה הן מעט מזער אין ביכלתכם וליותר מה תדאגו׃ |
27 Ser på liljorna, huru de växa; de arbeta intet, och ej heller spinna; men jag säger eder: Icke Salomon i all sin härlighet var så klädd, som en af dem.
| התבוננו אל השושנים הצמחות ואינן טות ואינן ארגות ואני אמר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחת מהנה׃ |
28 Efter nu Gud så kläder gräset, som i dag växer på markene, och i morgon kastas i ugnen; huru mycket mer skall han kläda eder, I klentrogne?
| ואם ככה ילביש אלהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור אף כי אתכם קטני האמונה׃ |
29 Derföre fråger ock I intet efter, hvad I skolen äta, eller dricka; och farer icke i höjdena;
| גם אתם אל תדרשו מה תאכלו ומה תשתו ואל תהלכו בגדלות׃ |
30 Ty efter allt detta söka Hedningarna i verldene; men edar Fader vet väl, att I sådant behöfven;
| כי את כל אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי צריכים אתם לאלה׃ |
31 Utan söker heldre efter Guds rike, så faller eder allt detta till.
| אך בקשו את מלכות האלהים ונוסף לכם כל אלה׃ |
32 Frukta dig icke, du klene hjord; ty edar Faders godvilje är så, att han vill gifva eder riket.
| אל תירא העדר הקטן כי רצה אביכם לתת לכם את המלכות׃ |
33 Säljer hvad I hafven, och gifver almoso; görer eder säcker, som icke föråldras; en skatt, som aldrig minskas i himmelen, der tjufven aldrig tillkommer, ej heller någor mal förderfvar.
| מכרו את רכושכם ותנו צדקה עשו לכם כיסים אשר לא יבלו ואוצר בשמים אשר לא יגרע לעולם אשר גנב לא יקרב אליו וסס לא יאכלהו׃ |
34 Ty der edar skatt är, der blifver ock edart hjerta.
| כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם׃ |
35 Låter edra länder vara omgjordade, och edor ljus brinnande;
| מתניכם יהיו חגורים והנרות דלקים׃ |
36 Och varer I de menniskor like, som vänta sin herra, då han igenkomma skall ifrå bröllopet; att, när han kommer, och klappar, låta de honom straxt upp.
| ואתם היו דמים לאנשים המחכים לאדניהם מתי ישוב מן החתנה וכאשר יבוא ודפק יפתחו לו כרגע׃ |
37 Salige äro de tjenare, hvilka herren finner vakande, då han kommer; sannerliga säger jag eder: Han skall uppskörta sig, och låta dem sitta till bords, och han skall då gå och tjena dem.
| אשרי העבדים ההם אשר בבוא האדון ימצאם שקדים אמן אמר אני לכם כי יתאזר ויושיבם וילך לשרת אותם׃ |
38 Och om han kommer uti den andra väkten, och uti den tredje väkten, och finner så; salige äro de tjenare.
| ואם יבוא באשמרה השנית או באשמרה השלישית וכן ימצא אשרי העבדים ההם׃ |
39 Men detta skolen I veta, att, om husbonden visste på hvad stund tjufven komma skulle, förvisso vakade han, och icke tillstadde uppbryta sitt hus.
| וזאת דעו אשר אם ידע ידע בעל הבית באי זו שעה יבוא הגנב כי עתה שקד שקוד ולא יתן לחתר את ביתו׃ |
40 Derföre varer ock I redo; ty den stund, I icke tänken, skall menniskones Son komma.
| לכן גם אתם היו נכונים כי בשעה אשר לא פללתם יבוא בן האדם׃ |
41 Då sade Petrus till honom: Herre, säger du till oss denna liknelsen, eller ock till alla?
| ויאמר פטרוס אדנינו הלנו אתה אמר את המשל הזה אם גם לכל אדם׃ |
42 Då sade Herren: Hvar finner man en trogen och snäll skaffare, den hans herre sätter öfver sitt tjenstafolk, att han dem i rättan tid gifver hvad dem behörer?
| ויאמר האדון מי הוא אפוא הסכן הנאמן והנבון אשר יפקידהו האדון על עבדתו לתת את ארחתם בעתו׃ |
43 Salig är den tjenaren, den herren finner så göra, då han kommer.
| אשרי העבד ההוא אשר בבא אדניו ימצאהו עשה כן׃ |
44 Sannerliga säger jag eder, han skall sätta honom öfver allt det han äger.
| אמת אמר אני לכם כי על כל אשר יש לו יפקידהו׃ |
45 Men om den tjenaren sade i sitt hjerta: Min herre dröjer fast att komma igen; och begynte slå tjenarena och tjenarinnorna, och äta och dricka, och varda drucken;
| והעבד ההוא אם יאמר בלבו בשש אדני לבוא והחל להכות את העבדים ואת השפחות ולאכל ולשתות ולשכר׃ |
46 Så kommer dens tjenarens herre, på den dagen han det sig icke förmodar, och på den stundene den han icke vet; och skall hugga honom i stycker, och skall sätta hans lott med de otrogna.
| בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא יצפה ובשעה לא ידע וישסף אותו וישים את חלקו עם הסוררים׃ |
47 Men den tjenaren, som visste sins herras vilja, och icke beredde sig, och icke gjorde efter hans vilja, han skall lida mycken hugg;
| והעבד ההוא אשר ידע את רצון אדניו ולא הכין ולא עשה כרצונו יכה מכות רבות, ואשר לא ידע ועשה דברים אשר עליהם בן הכות הוא לא יכה כי אם מעט כי כל איש אשר נתן לו הרבה דרוש ידרש ממנו הרבה ואשר הפקידו בידו הרבה ישאלו מאתו יותר׃ |
48 Men den der icke visste, och gjorde dock det som hugg värdt var, han skall få hugg lida; ty dem som mycket gifvet är, af honom skall mycket varda utkrafdt; och hvem mycket befaldt är, af honom skall varda mycket äskadt.
49 Jag är kommen till att upptända en eld på jordene; och hvad vill jag heldre än att han allaredo brunne?
| להפיל אש על הארץ באתי ומה חפץ אני כי כבר בערה׃ |
50 Men jag måste med en döpelse döpas; och huru ängslas jag, tilldess hon fullbordad varder?
| ועלי טבילה להטבל ומה יצר לי עד כי תשלם׃ |
51 Menen I, att jag är kommen till att sända frid på jordena? Nej, säger jag eder; utan visserliga tvedrägt.
| החשבים אתם כי באתי לתת שלום בארץ אני אמר לכם לא כי אם מחלקת׃ |
52 Ty härefter skola fem vara skiljaktige uti ett hus; tre emot två, och två emot tre.
| כי מעתה חמשה בבית אחד יחלקו שלשה על שנים ושנים על שלשה׃ |
53 Fadren skall vara emot sonen, och sonen emot fadren; modren emot dottrena, och dottren emot modrena; sväran emot sina sonahustru, och sonahustrun emot sina sväro.
| האב יחלק על הבן והבן על האב האם על הבת והבת על האם החמות על הכלה והכלה על החמות׃ |
54 Sade han ock till folket: När I fån se en sky uppgå vesterut, straxt sägen I: Regn kommer; och det sker så.
| ויאמר גם אל המון העם כראתכם את הענן עלה במערב ואמרתם גשם בא וכן יהיה׃ |
55 Och när I sen sunnanväder blåsa, sägen I: Det blifver varmt; och det sker så.
| ואם נשבה רוח הנגב תאמרו הנה חם בא וגם יבוא׃ |
56 I skrymtare, himmelens och jordenes skepelse kunnen I bepröfva; hvi pröfven I icke då denna tiden?
| החנפים את פני הארץ והשמים ידעתם לבחן ואת העת הזאת איך לא תבחנו׃ |
57 Hvi dömen I icke ock utaf eder sjelfva, hvad rätt är.
| למה אף מנפשכם לא תשפטו את הישר׃ |
58 När du nu går med din trätobroder till öfverstan, så vinnlägg dig i vägen, att du blifver honom fri; att han tilläfventyrs icke drager dig fram för domaren, och domaren antvardar dig stockmästaren, och stockmästaren kastar dig i fängelset.
| כי כאשר תלך אל השר עם איש ריבך בעודך בדרך השתדל להנצל ממנו פן יסחב אותך אל השפט והשפט ימסרך אל השוטר והשוטר ישליכך אל בית הכלא׃ |
59 Jag säger dig: Du varder icke utkommandes, tilldess du betalat hafver den yttersta skärfven.
| ואני אמר לך לא תצא משם עד אם שלמת גם את הפרוטה האחרונה׃ |
