Salmos 39

1 Yo dije: Miraré por mis caminos, para no pecar con mi lengua: guardaré mi boca con freno, entre tanto que el impío fuere contra mí.

למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃

2 Enmudecí con silencio, me callé de lo bueno; y mi dolor se alborotó.

נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃

3 Calentóse mi corazón dentro de mí; en mi meditación se encendió fuego: hablé con mi lengua.

חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃

4 Notifícame, Jehová, mi fin, y la medida de mis días cuanta sea, sepa yo cuanto tengo de ser del mundo.

הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃

5 He aquí, como a palmos diste mis días, y mi edad es como nada delante de ti: ciertamente toda la vanidad es todo hombre que vive. (Selah)

הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

6 Ciertamente en tiniebla anda el hombre: ciertamente en vano se inquietan: allega, y no sabe quien lo cogerá.

אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃

7 Y ahora, Señor, ¿qué esperaré? Mi esperanza en ti está.

ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃

8 Escápame de todas mis rebeliones, no me pongas por afrenta de insensato.

מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃

9 Yo enmudecí, no abrí mi boca; porque tú lo hiciste.

נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃

10 Quita de sobre mí tu llaga; de la guerra de tu mano soy consumido.

הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃

11 Con castigos sobre el pecado corriges al hombre, y haces desleir, como de polilla, su grandeza: ciertamente vanidad es todo hombre. (Selah)

בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃

12 Oye mi oración, o! Jehová escucha mi clamor; no calles a mis lágrimas; porque peregrino soy contigo; advenedizo, como todos mis padres.

שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃

13 Déjame, y tomaré fuerzas, antes que me vaya y perezca.

השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃