San Lucas 10
1 Y después de estas cosas, señaló el Señor aun otros setenta, a los cuales envió de dos en dos, delante de su faz a toda ciudad y lugar a donde él había de venir.
| ואחרי כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל כל עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃ |
2 Y les decía: La mies a la verdad es mucha, mas los obreros pocos; por tanto rogád al Señor de la mies que envíe obreros a su mies.
| ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו׃ |
3 Andád, he aquí, yo os envío como a corderos en medio de lobos.
| לכו נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים׃ |
4 No llevéis bolsa, ni alforja, ni zapatos; y a nadie saludéis en el camino.
| אל תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל תשאלו לשלום איש בדרך׃ |
5 En cualquier casa donde entrareis, primeramente decíd: Paz sea a esta casa.
| ולכל בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה׃ |
6 Y si hubiere allí algún hijo de paz, vuestra paz reposará sobre él; y si no, se volverá a vosotros.
| והיה כי יהיה שם בן שלום ונח עליו שלומכם ואם לא אליכם ישוב׃ |
7 Y posád en aquella misma casa comiendo y bebiendo lo que os dieren; porque el obrero digno es de su salario. No os paséis de casa en casa.
| ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל תסעו מבית לבית׃ |
8 Y en cualquier ciudad donde entrareis, y os recibieren, coméd lo que os pusieren delante;
| וכל עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו שם את אשר ישימו לפניכם׃ |
9 Y sanád los enfermos que en ella hubiere, y decídles: Se ha allegado a vosotros el reino de Dios.
| ורפאו את החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃ |
10 Mas en cualquier ciudad donde entrareis, y no os recibieren, saliendo por sus calles, decíd:
| וכל עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל רחובותיה ואמרו׃ |
11 Aun el polvo que se nos ha pegado de vuestra ciudad sacudimos contra vosotros: esto empero sabéd que el reino de los cielos se ha allegado a vosotros.
| אף את עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים׃ |
12 Y os digo, que Sodoma tendrá más remisión aquel día, que aquella ciudad.
| אני אמר אלכים כי לסדום יקל ביום ההוא מן העיר ההיא׃ |
13 ¡Ay de ti, Corazín! ¡Ay de ti, Betsaida! que si en Tiro, y en Sidón se hubieran hecho las maravillas que han sido hechas en vosotras, ya días ha, que sentados en cilicio y ceniza, se hubieran arrepentido:
| אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו׃ |
14 Por tanto Tiro y Sidón tendrán más remisión que vosotras en el juicio.
| אכן לצור וצידון יקל בדין מכם׃ |
15 Y tú, Capernaum, que hasta los cielos estás levantada, hasta los infiernos serás abajada. (Hadēs g86)
| ואת כפר נחום אשר עד השמים התרוממת אל שאול תורדי׃ (Hadēs g86) |
16 El que a vosotros oye, a mí oye; y el que a vosotros desecha, a mí desecha; y el que a mí desecha, desecha al que me envió.
| השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את אשר שלחני׃ |
17 Y volvieron los setenta con gozo, diciendo: Señor, aun los demonios se nos sujetan por tu nombre.
| וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם השדים נכנעים לנו בשמך׃ |
18 Y les dijo: Yo veía a Satanás, como un rayo, que caía del cielo.
| ויאמר אליהם ראיתי את השטן נפל כברק מן השמים׃ |
19 He aquí, yo os doy potestad de hollar sobre las serpientes, y sobre los escorpiones, y sobre toda fuerza del enemigo; y nada os dañará:
| הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם׃ |
20 Empero no os regocijéis de esto, de que los espíritus se os sujeten; mas antes regocijáos de que vuestros nombres están escritos en los cielos.
| אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים׃ |
21 En aquella misma hora Jesús se alegró en espíritu, y dijo: Alábote, oh Padre, Señor del cielo y de la tierra, que escondiste estas cosas a los sabios y entendidos, y las has revelado a los pequeños: así Padre, porque así te agradó.
| בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי כן היה רצון מלפניך׃ |
22 Todas las cosas me son entregadas de mi Padre; y nadie sabe quien sea el Hijo, sino el Padre; ni quien sea el Padre, sino el Hijo, y aquel a quien el Hijo le quisiere revelar.
| הכל נמסר לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃ |
23 Y vuelto particularmente a sus discípulos, dijo: Bienaventurados los ojos que ven lo que vosotros veis;
| ויפן אל תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים׃ |
24 Porque os digo, que muchos profetas y reyes desearon ver lo que vosotros veis, y no lo vieron; y oír lo que oís, y no lo oyeron.
| כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו׃ |
25 Y he aquí, que un doctor de la ley se levantó tentándole, y diciendo: Maestro, ¿haciendo qué cosa poseeré la vida eterna? (aiōnios g166)
| והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה אעשה ואירש חיי עולם׃ (aiōnios g166) |
26 Y él le dijo: ¿Qué está escrito en la ley? ¿Cómo lees?
| ויאמר אליו מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא׃ |
27 Y él respondiendo, dijo: Amarás al Señor tu Dios de todo tu corazón, y de toda tu alma, y de todas tus fuerzas, y de todo tu entendimiento; y a tu prójimo, como a ti mismo.
| ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך׃ |
28 Y le dijo: Bien has respondido: haz esto, y vivirás.
| ויאמר אליו כן השיבות עשה זאת וחיה׃ |
29 Mas él, queriéndose justificar a sí mismo, dijo a Jesús: ¿Y quién es mi prójimo?
| והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי׃ |
30 Y respondiendo Jesús, dijo: Un hombre descendía de Jerusalem a Jericó, y cayó entre ladrones; los cuales le despojaron, e hiriéndo le, se fueron, dejándo le medio muerto.
| ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃ |
31 Y aconteció, que descendió un sacerdote por el mismo camino; y viéndole, se pasó del un lado.
| ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃ |
32 Y asimismo un Levita, llegando cerca de aquel lugar, y mirándo le, se pasó del un lado.
| וכן גם איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו׃ |
33 Y un Samaritano, que iba su camino, viniendo cerca de él, y viéndole, fue movido a misericordia;
| ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו׃ |
34 Y llegándose, le vendó las heridas, echándole en ellas aceite y vino; y poniéndole sobre su cabalgadura, le llevó al mesón, y cuidó de él.
| ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו׃ |
35 Y al otro día partiéndose, sacó dos denarios y los dio al mesonero, y le dijo: Cuida de él; y todo lo que de más gastares, yo cuando vuelva, te lo pagaré.
| ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃ |
36 ¿Quién, pues, de estos tres te parece que fue el prójimo de aquel que cayó entre ladrones?
| ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃ |
37 Y él dijo: El que usó de misericordia con él. Entonces Jesús le dijo: Vé, y haz tú lo mismo.
| ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה׃ |
38 Y aconteció, que yendo, entró él en una aldea; y una mujer llamada Marta le recibió en su casa.
| ויהי בנסעם ויבא אל כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה׃ |
39 Y esta tenía una hermana, que se llamaba María, la cual sentándose a los pies de Jesús oía su palabra.
| ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל דברו׃ |
40 Marta empero se distraía en muchos servicios; y sobreviniendo, dijo: Señor, ¿no tienes cuidado que mi hermana me deja servir sola? Díle, pues, que me ayude.
| ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר נא אליה ותעזר לי׃ |
41 Respondiendo Jesús entonces, le dijo: Marta, Marta, cuidadosa estás, y con las muchas cosas estás turbada:
| ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על הרבה׃ |
42 Empero una cosa es necesaria; y María ha escogido la buena parte, la cual no le será quitada.
| אבל אחת היא מן הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא יקח ממנה׃ |
