San Lucas 18
1 Les narró también una parábola con respecto a la necesidad de hablar ellos siempre con Dios y no desmayar:
| וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃ |
2 Había un juez en una ciudad que no temía a Dios ni respetaba a hombre.
| ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃ |
3 Había también una viuda en aquella ciudad que iba ante él y decía: Hazme justicia contra mi oponente.
| ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃ |
4 No quería por un tiempo, pero después de esto se dijo: Aunque no temo a Dios, ni respeto a hombre,
| וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃ |
5 por cuanto esta viuda me causa molestia, le haré justicia, no sea que al venir de continuo me agote la paciencia.
| אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃ |
6 Y dijo el Señor: Oigan al juez injusto.
| ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃ |
7 ¿Dios de ningún modo hará la justicia a sus escogidos que claman a Él día y noche? ¿Demorará en responderles?
| והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃ |
8 Les digo que con prontitud les hará justicia. Pero cuando el Hijo del Hombre venga, ¿hallará la fe en la tierra?
| אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃ |
9 Narró esta parábola a unos que confiaban en ellos mismos como justos y menospreciaban a los demás:
| ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃ |
10 Dos hombres subieron al Templo a hablar con Dios: el uno fariseo y el otro publicano.
| שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃ |
11 El fariseo se puso en pie y hablaba consigo mismo: Dios, te doy gracias porque no soy como los demás hombres: ladrones, injustos, adúlteros, ni aun como este publicano.
| ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃ |
12 Ayuno dos veces [por] semana y doy diezmo de todo lo que me gano.
| אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃ |
13 Pero el publicano, situado lejos, no quería ni aun levantar los ojos al cielo, sino golpeaba su pecho y decía: ¡Dios, compadécete de mí, pecador!
| והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃ |
14 Les digo que éste bajó a su casa justificado y no el otro, porque todo el que se enaltece será humillado, y el que se humilla será enaltecido.
| אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃ |
15 Le presentaban también los niños para que los tocara. Al ver esto, los discípulos los reprendían.
| ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃ |
16 Pero Jesús los llamó y les dijo: Dejen que los niños vengan a Mí, y no se lo impidan, porque de ellos es el reino de Dios.
| ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃ |
17 En verdad les digo: El que no reciba el reino de Dios como un niño, que de ningún modo entre en él.
| אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃ |
18 Un dignatario le preguntó: Maestro bueno, ¿qué hago para heredar [la] vida eterna? (aiōnios g166)
| וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃ (aiōnios g166) |
19 Jesús le preguntó: ¿Por qué me llamas bueno? Nadie es bueno, sino uno solo: Dios.
| ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃ |
20 Sabes los Mandamientos: No adulteres, no asesines, no robes, no des falso testimonio, honra a tu padre y a tu madre.
| את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃ |
21 Y él respondió: Todo esto guardé desde [la] juventud.
| ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃ |
22 Cuando Jesús lo oyó le dijo: Aún te falta uno: Vende todo lo que tienes. Repártelo a los pobres y tendrás un tesoro en [el] cielo. Y ven, sígueme.
| וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃ |
23 Cuando oyó esto se entristeció profundamente porque era muy rico.
| ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃ |
24 Jesús lo miró y dijo: ¡Cuán difícilmente entran los ricos en el reino de Dios!
| וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃ |
25 Es más fácil pasar un camello por un ojo de aguja que entrar un rico en el reino de Dios.
| כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃ |
26 Entonces los que lo oyeron le preguntaron: ¿Quién puede ser salvo?
| ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃ |
27 Y Él respondió: Lo imposible para [los] hombres es posible para Dios.
| ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃ |
28 Luego Pedro le dijo: Mira: Nosotros dejamos todo y te seguimos.
| ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃ |
29 Entonces Él les contestó: En verdad les digo que nadie hay que deje casa, esposa, hermanos, padres o hijos por causa del reino de Dios
| ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃ |
30 que no reciba muchas veces más en este tiempo, y en la era que viene, [la] vida eterna. (aiōn g165, aiōnios g166)
| ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃ (aiōn g165, aiōnios g166) |
31 [Jesús] tomó consigo a los 12 y les dijo: Miren, subimos a Jerusalén. Se cumplirán todas las cosas que fueron escritas por los profetas con respecto al Hijo del Hombre.
| ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃ |
32 Porque será entregado a los gentiles, ridiculizado, maltratado, escupido,
| כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃ |
33 y después de azotarlo, lo asesinarán. Pero al tercer día será resucitado.
| ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃ |
34 Ellos nada de esto entendieron. Esta Palabra era oculta de ellos. No entendían lo que se les decía.
| והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃ |
35 Cuando [Él] se acercó a Jericó, un ciego estaba sentado junto al camino y mendigaba.
| ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃ |
36 Al oír que pasaba una multitud, preguntaba qué sería aquello,
| וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃ |
37 y le informaron: Que viene Jesús el Nazareno.
| ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃ |
38 Entonces gritó: ¡Jesús, Hijo de David, ten misericordia de mí!
| ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃ |
39 Y los que iban delante lo reprendían para que callara. Pero él gritaba mucho más: ¡Hijo de David, ten misericordia de mí!
| וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃ |
40 Entonces Jesús se detuvo y pidió que se lo trajeran. Cuando se acercó, le preguntó:
| ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃ |
41 ¿Qué quieres que te haga? Y él contestó: Señor, que vea.
| מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃ |
42 Jesús le ordenó: Ve. Tu fe te salvó.
| ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃ |
43 Al instante vio. Lo seguía y glorificaba a Dios. Cuando todo el pueblo lo vio, alabó a Dios.
| ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃ |
