Бытие 44

1 И заповеда Иосиф домостроителю своему, глаголя: наполните вретища мужем пищи, елико могут понести: и вложите комуждо сребро верху устия вретища:

ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו׃

2 и чашу мою сребряную вложите во вретище меншаго, и цену пшеницы его. Бысть же по словеси Иосифову, якоже рече.

ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר׃

3 Утро возсия, и мужие отпустишася сами, и ослята их.

הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם׃

4 Изшедше же они из града, не отидоша далече: и рече Иосиф домостроителю своему: востав гони вслед мужей и постигни их, и рцы им: что яко воздасте (ми) злая за благая?

הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה׃

5 Вскую украдосте чашу мою сребряну? Не сия ли есть, из неяже пиет господин мой? Он же и волхвованием волхвует в ней: злая совершисте, яже сотвористе.

הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם׃

6 Обрет же их, рече им по словесем сим.

וישגם וידבר אלהם את הדברים האלה׃

7 Они же реша ему: вскую глаголет господин словеса сия? Не буди рабом твоим сотворити по словеси сему:

ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה׃

8 аще сребро, еже обретохом во вретищах наших, возвратихом к тебе от земли Ханаани, како быхом украли из дому господина твоего сребро или злато?

הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב׃

9 У негоже аще обрящеши чашу от раб твоих, да умрет: и мы будем раби господину нашему.

אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים׃

10 Он же рече: и ныне, якоже глаголете, тако будет: у негоже аще обрящется чаша, будет мой раб, вы же будете чисти.

ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים׃

11 И потщашася, и сверже кийждо вретище свое на землю, и отверзоша кийждо вретище свое.

וימהרו ויורדו איש את אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו׃

12 Изыска же от старейшаго зачен, дондеже прииде до меншаго, и обрете чашу во вретищи Вениамини.

ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן׃

13 И растерзаша ризы своя, и возложиша кийждо вретище свое на осля свое, и возвратишася во град.

ויקרעו שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה׃

14 Вниде же Иуда и братия его ко Иосифу, еще ему сущу ту, и падоша пред ним на землю.

ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה׃

15 Рече же им Иосиф: что дело сие сотвористе? Не ведасте ли, яко несть волхвователь человек, якоже аз?

ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני׃

16 Рече же Иуда: что отвещаем господину, или что возглаголем, или чим оправдимся? Бог же обрете неправду рабов твоих: се, мы есмы раби господину нашему, и мы, и у негоже обретеся чаша.

ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו׃

17 Рече же Иосиф: не буди ми сотворити глагол сей: муж, у негоже обретеся чаша, той будет ми раб: вы же поидите в целости ко отцу своему.

ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם׃

18 Приступив же к нему Иуда, рече: молю тя, господине, да речет раб твой слово пред тобою, и не прогневайся на раба твоего, яко ты еси по фараоне:

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה׃

19 господине, ты вопрошал еси рабов твоих, глаголя: аще имате отца, или брата?

אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח׃

20 И рехом господину: есть нам отец стар, и отрочищь на старость менший ему, а брат его умре, он же един остася у матере своея, отец же возлюби его.

ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו׃

21 Ты же рекл еси рабом твоим: приведите его ко мне, да вижду его.

ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו׃

22 И рехом господину: не возможет отрочищь оставити отца своего: аще же оставит отца, умрет.

ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת׃

23 Ты же рекл еси рабом твоим: аще не приидет брат ваш менший с вами, не приложите ктому видети лица моего.

ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני׃

24 Бысть же егда приидохом к рабу твоему отцу нашему, поведахом ему словеса господина нашего,

ויהי כי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני׃

25 рече же нам отец наш: идите паки и купите нам мало пищи.

ויאמר אבינו שבו שברו לנו מעט אכל׃

26 Мы же рекохом: не возможем ити: но аще брат наш менший идет с нами, пойдем: ибо не возможем видети лице мужа, брату нашему меншему не сущу с нами.

ונאמר לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו׃

27 Рече же раб твой, отец наш к нам: вы весте, яко двоих роди мне жена:

ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי׃

28 и отиде един от мене, и рекосте, яко зверем снеден бысть, и не видех его даже до ныне:

ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה׃

29 аще убо поймете и сего от лица моего, и случится ему зло на пути, и сведете старость мою с печалию во ад. (Sheol h7585)

ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה׃ (Sheol h7585)

30 Ныне убо аще пойду к рабу твоему, отцу же нашему, и отрочища не будет с нами: (душа же его связана есть с душею сего, )

ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו׃

31 и будет егда увидит он не суща отрочища с нами, умрет: и сведут раби твои старость раба твоего, отца же нашего, с печалию во ад: (Sheol h7585)

והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה׃ (Sheol h7585)

32 раб бо твой от отца взя отрочища, глаголя: аще не приведу его к тебе и поставлю его пред тобою, грешен буду ко отцу вся дни.

כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים׃

33 Ныне убо пребуду тебе раб вместо отрочища, раб господину: отрочищь же да идет с братиею своею:

ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו׃

34 како бо пойду ко отцу, отрочищу не сущу с нами? Да не вижду злых, яже обрящут отца моего.

כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי׃