Salomos Høisang 5

1 «Ja, eg kjem til min hage, mi syster, mi brur, min myrra og balsam eg plukkar, mitt brød og min honning eg et og drikk min vin og mi mjølk. Ete lagsbrør, drikk dykkar nøgd, vener.»

באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים׃

2 «Eg låg og sov. Men mitt hjarta vakte, høyr! Der bankar min ven: Mi syster, min hugnad, lat upp, du mi duva, mi frægd! Mitt hovud er vått, av nattedogg lokkarne dryp.»

אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה׃

3 «Eg hev teke av meg kjolen, skal eg klæda på meg att? Eg hev tvege mine føter, skal eg sulka deim til att?»

פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם׃

4 Min ven rette handi gjenom loka inn, då kløkktest mitt hjarta for hans skuld.

דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו׃

5 So reis eg upp, vilde opna for min ven, av handi mi myrra det draup, av fingrarne rennande myrra det flaut og på dørlåset rann.

קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול׃

6 So opna eg døri for min ven - då venen var kvorven burt. Og hugsprengd eg tenkte på hans ord. Eg søkte, men ikkje honom fann. Eg ropa på han, men ikkje gav han svar.

פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׃

7 Meg vaktaran’ møtte som i byen sveiv, dei meg slo, gav meg sår, og sløret ifrå meg dei tok, vaktaran’ på murom.

מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות׃

8 Eg hjarteleg bed dykk, Jerusalems døtter, um de skulde finna min ven, - ja, kva skal de honom segja? - At sjuk av kjærleik eg er.

השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני׃

9 «Kva er din ven framom andre vener, du fagraste dros? Kva er din ven framum andre, når du naudbed oss so?»

מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו׃

10 «Min ven er ljosleitt og raud, utmerkt framum ti tusund.

דודי צח ואדום דגול מרבבה׃

11 Hovudet skiraste gull, palmegreiner er lokkarn’, svarte som ein ramn.

ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב׃

12 Augo som duvor ved rennande å, dei som laugar seg i mjølk ved braddfull sjø.

עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת׃

13 Kinni som balsam-sengjer, som dåmurt-skrin. Lipporne liljor, som dryp av rennande myrra.

לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר׃

14 Henderne teiner av gull med krysolitar sette, midja av filsbein med safirar prydd.

ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים׃

15 Føterne marmor-stolpar på fine gull-stettar. Som Libanon er han å sjå, som ein ceder traust.

שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים׃

16 Hans munn er søt, hugnad er han all. Slik er venen og felagen min, de Jerusalems døtter.»

חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם׃