Marcum 5
1 Et venerunt trans fretum maris in regionem Gerasenorum.
| ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃ |
2 Et exeunti ei de navi, statim occurrit de monumentis homo in spiritu immundo,
| והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃ |
3 qui domicilium habebat in monumentis, et neque catenis iam quisquam poterat eum ligare:
| ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃ |
4 quoniam saepe compedibus et catenis vinctus, dirupisset catenas, et compedes comminuisset, et nemo poterat eum domare.
| כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃ |
5 et semper die ac nocte in monumentis, et in montibus erat, clamans, et concidens se lapidibus.
| ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃ |
6 Videns autem Iesum a longe, cucurrit, et adoravit eum:
| ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃ |
7 et clamans voce magna dixit: Quid mihi, et tibi, Iesu fili Dei altissimi? adiuro te per Deum, ne me torqueas.
| ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃ |
8 Dicebat enim illi: Exi spiritus immunde ab homine isto.
| כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃ |
9 Et interrogabat eum: Quod tibi nomen est? Et dicit ei: Legio mihi nomen est, quia multi sumus.
| וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃ |
10 Et deprecabantur eum multum, ne se expelleret extra regionem.
| ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃ |
11 Erat autem ibi circa montem grex porcorum magnus, pascens in agris.
| ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃ |
12 Et deprecabantur eum spiritus, dicentes: Mitte nos in porcos ut in eos introeamus.
| ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃ |
13 Et concessit eis statim Iesus. Et exeuntes spiritus immundi introierunt in porcos: et magno impetu grex praecipitatus est in mare ad duo millia, et suffocati sunt in mari.
| וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃ |
14 Qui autem pascebant eos, fugerunt, et nunciaverunt in civitatem, et in agros. Et egressi sunt videre quid esset factum:
| וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃ |
15 et veniunt ad Iesum: et vident illum, qui a daemonio vexabatur, sedentem, vestitum, et sanae mentis, et timuerunt.
| ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃ |
16 Et narraverunt illis, qui viderant, qualiter factum esset ei, qui daemonium habuerat, et de porcis.
| ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃ |
17 Et rogare coeperunt eum ut discederet de finibus eorum.
| ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃ |
18 Cumque ascenderet navim, coepit illum deprecari, qui a daemonio vexatus fuerat, ut esset cum illo,
| ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃ |
19 et non admisit eum, sed ait illi: Vade in domum tuam ad tuos, et annuncia illis quanta tibi Dominus fecerit, et misertus sit tui.
| ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃ |
20 Et abiit, et coepit praedicare in Decapoli, quanta sibi fecisset Iesus: et omnes mirabantur.
| וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃ |
21 Et cum ascendisset Iesus in navi rursum trans fretum, convenit turba multa ad eum, et erat circa mare.
| וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃ |
22 Et venit quidam de archisynagogis nomine Iairus: et videns eum, procidit ad pedes eius,
| והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃ |
23 et deprecabatur eum multum, dicens: Quoniam filia mea in extremis est, Veni, impone manum tuam super eam, ut salva sit, et vivat.
| ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃ |
24 Et abiit cum illo, et sequebatur eum turba multa, et comprimebant eum.
| וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃ |
25 Et mulier, quae erat in profluvio sanguinis annis duodecim,
| ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃ |
26 et fuerat multa perpessa a compluribus medicis: et erogaverat omnia sua, nec quidquam profecerat, sed magis deterius habebat:
| והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃ |
27 cum audisset de Iesu, venit in turba retro, et tetigit vestimentum eius:
| ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃ |
28 dicebat enim: Quia si vel vestimentum eius tetigero, salva ero.
| כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃ |
29 Et confestim siccatus est fons sanguinis eius: et sensit corpore quia sanata esset a plaga.
| וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃ |
30 Et statim Iesus in semetipso cognoscens virtutem, quae exierat de illo, conversus ad turbam, aiebat: Quis tetigit vestimenta mea?
| וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃ |
31 Et dicebant ei discipuli sui: Vides turbam comprimentem te, et dicis: Quis me tetigit?
| ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃ |
32 Et circumspiciebat videre eam, quae hoc fecerat.
| ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃ |
33 Mulier vero timens et tremens, sciens quod factum esset in se, venit et procidit ante eum, et dixit ei omnem veritatem.
| ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃ |
34 Ille autem dixit ei: Filia, fides tua te salvam fecit: vade in pace, et esto sana a plaga tua.
| ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃ |
35 Adhuc eo loquente, veniunt nuncii ad archisynagogum, dicentes: Quia filia tua mortua est: quid ultra vexas Magistrum?
| עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃ |
36 Iesus autem audito verbo, quod dicebatur, ait archisynagogo: Noli timere: tantummodo crede.
| וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃ |
37 Et non admisit quemquam se sequi nisi Petrum, et Iacobum, et Ioannem fratrem Iacobi.
| ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃ |
38 Et veniunt in domum archisynagogi, et videt tumultum, et flentes, et eiulantes multum.
| ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃ |
39 Et ingressus, ait illis: Quid turbamini, et ploratis? puella non est mortua, sed dormit.
| ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃ |
40 Et irridebant eum. Ipse vero eiectis omnibus assumit patrem, et matrem puellae, et qui secum erant, et ingreditur ubi puella erat iacens.
| וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃ |
41 Et tenens manum puellae, ait illi: Talitha cumi, quod est interpretatum: Puella (tibi dico) surge.
| ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃ |
42 et confestim surrexit puella, et ambulabat: erat autem annorum duodecim: et obstupuerunt stupore magno.
| ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃ |
43 Et praecepit illis vehementer ut nemo id sciret: et iussit dari illi manducare.
| ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃ |
