Lucam 17
1 Et ait ad discipulos suos: Impossibile est ut non veniant scandala: væ autem illi per quem veniunt.
| ויאמר אל תלמידיו אי אפשר שלא יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על ידו יבאו׃ |
2 Utilius est illi si lapis molaris imponatur circa collum ejus, et projiciatur in mare quam ut scandalizet unum de pusillis istis.
| נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וישלך אל הים מאשר יכשיל את אחד מהקטנים wאלה׃ |
3 Attendite vobis: Si peccaverit in te frater tuus, increpa illum: et si pœnitentiam egerit, dimitte illi.
| השמרו לנפשותיכם אם יחטא לך אחיך הוכח לו ואם ינחם סלח לו׃ |
4 Et si septies in die peccaverit in te, et septies in die conversus fuerit ad te, dicens: Pœnitet me, dimitte illi.
| ואם יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי וסלחת לו׃ |
5 Et dixerunt apostoli Domino: Adauge nobis fidem.
| ויאמרו השליחים אל האדון הוסף לנו אמונה׃ |
6 Dixit autem Dominus: Si habueritis fidem sicut granum sinapis, dicetis huic arbori moro: Eradicare, et transplantare in mare, et obediet vobis.
| ויאמר האדון לו היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם׃ |
7 Quis autem vestrum habens servum arantem aut pascentem, qui regresso de agro dicat illi: Statim transi, recumbe:
| מי הוא זה מכם ולו עבד חרש או רעה אשר בבאו מן השדה יאמר אליו מהר גשה הנה והסב׃ |
8 et non dicat ei: Para quod cœnem, et præcinge te, et ministra mihi donec manducem, et bibam, et post hæc tu manducabis, et bibes?
| הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם כליתי לאכל ולשתות ואחר תאכל ותשתה גם אתה׃ |
9 Numquid gratiam habet servo illi, quia fecit quæ ei imperaverat?
| הגם יתן תודה לעבד על עשתו את אשר צוהו אמרתי לא יתן׃ |
10 non puto. Sic et vos cum feceritis omnia quæ præcepta sunt vobis, dicite: Servi inutiles sumus: quod debuimus facere, fecimus.
| ככה גם אתם אחרי עשותכם את כל אשר צויתם אמרו עבדים אין מועיל בם אנחנו כי רק את המטל עלינו לעשות עשינו׃ |
11 Et factum est, dum iret in Jerusalem, transibat per mediam Samariam et Galilæam.
| ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל׃ |
12 Et cum ingrederetur quoddam castellum, occurrerunt ei decem viri leprosi, qui steterunt a longe:
| ויבא אל כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק׃ |
13 et levaverunt vocem, dicentes: Jesu præceptor, miserere nostri.
| וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו׃ |
14 Quos ut vidit, dixit: Ite, ostendite vos sacerdotibus. Et factum est, dum irent, mundati sunt.
| וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו׃ |
15 Unus autem ex illis, ut vidit quia mundatus est, regressus est, cum magna voce magnificans Deum,
| ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את האלהים בקול גדול׃ |
16 et cecidit in faciem ante pedes ejus, gratias agens: et hic erat Samaritanus.
| ויפל על פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני׃ |
17 Respondens autem Jesus, dixit: Nonne decem mundati sunt? et novem ubi sunt?
| ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם׃ |
18 Non est inventus qui rediret, et daret gloriam Deo, nisi hic alienigena.
| האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה׃ |
19 Et ait illi: Surge, vade: quia fides tua te salvum fecit.
| ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך׃ |
20 Interrogatus autem a pharisæis: Quando venit regnum Dei? respondens eis, dixit: Non venit regnum Dei cum observatione:
| וישאלהו הפרושים מתי תבוא מלכות האלהים ויען אתם לאמר מלכות האלהים לא תבוא במראה עינים׃ |
21 neque dicent: Ecce hic, aut ecce illic. Ecce enim regnum Dei intra vos est.
| ולא יאמרו הנה פה או הנה שם כי מלכות האלהים הנה בקרבכם היא׃ |
22 Et ait ad discipulos suos: Venient dies quando desideretis videre unum diem Filii hominis, et non videbitis.
| ויאמר אל התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד מימי בן האדם ולא תראו׃ |
23 Et dicent vobis: Ecce hic, et ecce illic. Nolite ire, neque sectemini:
| ואם יאמרו אליכם הנה שם הנה פה אל תלכו ואל תרוצו אחריהם׃ |
24 nam, sicut fulgur coruscans de sub cælo in ea quæ sub cælo sunt, fulget: ita erit Filius hominis in die sua.
| כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד קצה השמים כן יהיה בן האדם ביומו׃ |
25 Primum autem oportet illum multa pati, et reprobari a generatione hac.
| אך בראשונה צריך הוא לסבל הרבה ולהמאס מן הדור הזה׃ |
26 Et sicut factum est in diebus Noë, ita erit et in diebus Filii hominis:
| וכאשר היה נח כן יהיה בימי בן האדם׃ |
27 edebant et bibebant: uxores ducebant et dabantur ad nuptias, usque in diem, qua intravit Noë in arcam: et venit diluvium, et perdidit omnes.
| אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד היום אשר בא נח אל התבה ויבא המבול וישחת את כלם׃ |
28 Similiter sicut factum est in diebus Lot: edebant et bibebant, emebant et vendebant, plantabant et ædificabant:
| וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה׃ |
29 qua die autem exiit Lot a Sodomis, pluit ignem et sulphur de cælo, et omnes perdidit:
| ויהי ביום אשר יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן השמים וישחת את כלם׃ |
30 secundum hæc erit qua die Filius hominis revelabitur.
| ככה יהיה ביום אשר יגלה בן האדם׃ |
31 In illa hora, qui fuerit in tecto, et vasa ejus in domo, ne descendat tollere illa: et qui in agro, similiter non redeat retro.
| ביום ההוא איש אשר יהיה על הגג וכליו בבית אל ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל ישב הביתה׃ |
32 Memores estote uxoris Lot.
| זכרו את אשת לוט׃ |
33 Quicumque quæsierit animam suam salvam facere, perdet illam: et quicumque perdiderit illam, vivificabit eam.
| המבקש למלט את נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יהיה׃ |
34 Dico vobis: In illa nocte erunt duo in lecto uno: unus assumetur, et alter relinquetur:
| אני אמר לכם בלילה ההוא שנים יהיו במטה אחת האחד יאסף והאחר יעזב׃ |
35 duæ erunt molentes in unum: una assumetur, et altera relinquetur: duo in agro: unus assumetur, et alter relinquetur.
| שתים תהיינה טחנות יחד האחת תאסף והאחרת תעזב׃ |
36 Respondentes dicunt illi: Ubi Domine?
| שנים יהיו בשדה ונאסף האחד והאחר יעזב׃ |
37 Qui dixit illis: Ubicumque fuerit corpus, illuc congregabuntur et aquilæ.
| ויענו ויאמרו אליו איה זאת אדנינו ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃ |
