Psalmorum 147

1 Alleluia. Laudate Dominum quoniam bonus est psalmus: Deo nostro sit iucunda, decoraque laudatio.

הַלְלוּ ־ יָהּ ׀ כִּי־טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּֽה׃

2 Ædificans Ierusalem Dominus: dispersiones Israelis congregabit.

בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַ͏ִם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּֽס׃

3 Qui sanat contritos corde: et alligat contritiones eorum.

הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃

4 Qui numerat multitudinem stellarum: et omnibus eis nomina vocat.

מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָֽא׃

5 Magnus Dominus noster, et magna virtus eius: et sapientiæ eius non est numerus.

גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב־כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּֽר׃

6 Suscipiens mansuetos Dominus: humilians autem peccatores usque ad terram.

מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהֹוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָֽרֶץ׃

7 Præcinite Domino in confessione: psallite Deo nostro in cithara.

עֱנוּ לַֽיהֹוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּֽוֹר׃

8 Qui operit cælum nubibus: et parat terræ pluviam. Qui producit in montibus fœnum: et herbam servituti hominum.

הַֽמְכַסֶּה שָׁמַיִם ׀ בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִֽיר׃

9 Qui dat iumentis escam ipsorum: et pullis corvorum invocantibus eum.

נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָֽאוּ׃

10 Non in fortitudine equi voluntatem habebit: nec in tibiis viri beneplacitum erit ei.

לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא־בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶֽה׃

11 Beneplacitum est Domino super timentes eum: et in eis, qui sperant super misericordia eius.

רוֹצֶה יְהֹוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַֽמְיַחֲלִים לְחַסְדּֽוֹ׃

12 Alleluia. Lauda Ierusalem Dominum: lauda Deum tuum Sion.

שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת־יְהֹוָה הַֽלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּֽוֹן׃

13 Quoniam confortavit seras portarum tuarum: benedixit filiis tuis in te.

כִּֽי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃

14 Qui posuit fines tuos pacem: et adipe frumenti satiat te.

הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵֽךְ׃

15 Qui emittit eloquium suum terræ: velociter currit sermo eius.

הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרֽוֹ׃

16 Qui dat nivem sicut lanam: nebulam sicut cinerem spargit.

הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּֽר׃

17 Mittit crystallum suum sicut buccellas: ante faciem frigoris eius quis sustinebit?

מַשְׁלִיךְ קַֽרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹֽד׃

18 Emittet verbum suum, et liquefaciet ea: flabit Spiritus eius, et fluent aquæ.

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃

19 Qui annunciat verbum suum Iacob: iustitias, et iudicia sua Israel.

מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵֽל׃

20 Non fecit taliter omni nationi: et iudicia sua non manifestavit eis. Alleluia.

לֹא עָשָׂה כֵן ׀ לְכׇל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃