Proverbiorum 11

1 Statera dolosa, abominatio est apud Dominum: et pondus æquum, voluntas eius.

מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת יְהֹוָה וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנֽוֹ׃

2 Ubi fuerit superbia, ibi erit et contumelia: ubi autem est humilitas, ibi et sapientia.

בָּֽא־זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְֽאֶת־צְנוּעִים חׇכְמָֽה׃

3 Simplicitas iustorum diriget eos: et supplantatio perversorum vastabit illos.

תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם וְסֶלֶף בֹּגְדִים (ושדם) [יְשָׁדֵּֽם]׃

4 Non proderunt divitiæ in die ultionis: iustitia autem liberabit a morte.

לֹא־יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּֽוֶת׃

5 Iustitia simplicis diriget viam eius: et in impietate sua corruet impius.

צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָֽׁע׃

6 Iustitia rectorum liberabit eos: et in insidiis suis capientur iniqui.

צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם וּבְהַוַּת בֹּגְדִים יִלָּכֵֽדוּ׃

7 Mortuo homine impio, nulla erit ultra spes: et expectatio solicitorum peribit.

בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָֽדָה׃

8 Iustus de angustia liberatus est: et tradetur impius pro eo.

צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּֽיו׃

9 Simulator ore decipit amicum suum: iusti autem liberabuntur scientia.

בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵֽצוּ׃

10 In bonis iustorum exultabit civitas: et in perditione impiorum erit laudatio.

בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּֽה׃

11 Benedictione iustorum exaltabitur civitas: et ore impiorum subvertetur.

בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵֽס׃

12 Qui despicit amicum suum, indigens corde est: vir autem prudens tacebit.

בׇּז־לְרֵעֵהוּ חֲסַר־לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִֽישׁ׃

13 Qui ambulat fraudulenter, revelat arcana: qui autem fidelis est animi, celat amici commissum.

הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה־סּוֹד וְנֶאֱמַן־רוּחַ מְכַסֶּה דָבָֽר׃

14 Ubi non est gubernator, populus corruet: salus autem, ubi multa consilia.

בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפׇּל־עָם וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵֽץ׃

15 Affligetur malo, qui fidem facit pro extraneo: qui autem cavet laqueos, securus erit.

רַע־יֵרוֹעַ כִּי־עָרַב זָר וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵֽחַ׃

16 Mulier gratiosa inveniet gloriam: et robusti habebunt divitias.

אֵֽשֶׁת־חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד וְעָרִיצִים יִתְמְכוּ־עֹֽשֶׁר׃

17 Benefacit animæ suæ vir misericors: qui autem crudelis est, etiam propinquos abiicit.

גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִֽי׃

18 Impius facit opus instabile: seminanti autem iustitiam merces fidelis.

רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת־שָׁקֶר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶֽת׃

19 Clementia præparat vitam: et sectatio malorum mortem.

כֵּן־צְדָקָה לְחַיִּים וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתֽוֹ׃

20 Abominabile Domino cor pravum: et voluntas eius in iis, qui simpliciter ambulant.

תּוֹעֲבַת יְהֹוָה עִקְּשֵׁי־לֵב וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָֽרֶךְ׃

21 Manus in manu non erit innocens malus: semen autem iustorum salvabitur.

יָד לְיָד לֹא־יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָֽט׃

22 Circulus aureus in naribus suis, mulier pulchra et fatua.

נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָֽעַם׃

23 Desiderium iustorum omne bonum est: præstolatio impiorum furor.

תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ־טוֹב תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָֽה׃

24 Alii dividunt propria, et ditiores fiunt: alii rapiunt non sua, et semper in egestate sunt.

יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃

25 Anima, quæ benedicit, impinguabitur: et qui inebriat, ipse quoque inebriabitur.

נֶֽפֶשׁ־בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם־הוּא יוֹרֶֽא׃

26 Qui abscondit frumenta, maledicetur in populis: benedictio autem super caput vendentium.

מֹנֵֽעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּֽיר׃

27 Bene consurgit diluculo qui quærit bona: qui autem investigator malorum est, opprimetur ab eis.

שֹׁחֵֽר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶֽנּוּ׃

28 Qui confidit in divitiis suis, corruet: iusti autem quasi virens folium germinabunt.

בּוֹטֵחַ בְּעׇשְׁרוֹ הוּא יִפּוֹל וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָֽחוּ׃

29 Qui conturbat domum suam, possidebit ventos: et qui stultus est, serviet sapienti.

עֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל־רוּחַ וְעֶבֶד אֱוִיל לַֽחֲכַם־לֵֽב׃

30 Fructus iusti lignum vitæ: et qui suscipit animas, sapiens est.

פְּֽרִי־צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָֽם׃

31 Si iustus in terra recipit, quanto magis impius et peccator!

הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם אַף כִּֽי־רָשָׁע וְחוֹטֵֽא׃