שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃

Eu sou a rosa de Saron, o lírio dos vales.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃

Qual o lírio entre os espinhos, tal é a minha amiga entre as filhas.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃

Qual a macieira entre as árvores do bosque, tal é o meu amado entre os filhos: desejo muito a sua sombra, e debaixo dela me assento; e o seu fruto é doce ao meu paladar.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃

Levou-me à sala do banquete, e o seu estandarte sobre mim era o amor.

5 סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃

Sustentai-me com passas, esforçai-me com maçãs, porque desfaleço de amor.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃

A sua mão esquerda esteja debaixo da minha cabeça, e a sua mão direita me abrace.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃

Conjuro-vos, ó filhas de Jerusalém, pelas corças e cervas do campo, que não acordeis nem desperteis o meu amor, até que queira.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃

Esta é a voz do meu amado: ei-lo ai, que já vem saltando sobre os montes, pulando sobre os outeiros.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃

O meu amado é semelhante ao corço, ou ao filho do veado: eis que está detraz da nossa parede, olhando pelas janelas, reluzindo pelas grades.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃

O meu amado responde e me diz: Levanta-te, amiga minha, formosa minha, e vem.

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃

Porque eis que passou o inverno: a chuva cessou, e se foi:

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃

As flores se mostram na terra, o tempo de cantar chega, e a voz da rola se ouve em nossa terra:

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃

A figueira brotou os seus figuinhos, e as vides em flor dão o seu cheiro: levanta-te, amiga minha, formosa minha, e vem.

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃

Pomba minha, que andas pelas fendas das penhas, no oculto das ladeiras, mostra-me a tua face, faze-me ouvir a tua voz, porque a tua voz é doce, e a tua face aprazível.

15 אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃

Tomai-nos as raposas, as raposinhas, que fazem mal às vinhas, poque as nossas vinhas estão em flor.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃

O meu amado é meu, e eu sou dele: ele apascenta o seu rebanho entre os lírios.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃

Até que sopre o dia, e fujam as sombras, volta, amado meu: faze-te semelhante à corça ou ao filho dos veados sobre os montes de Bether.