תהילים 74

1 משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃

A maskil of Asaph. Why, O God, have you spurned us forever? Why smokes your wrath against the sheep of your pasture?

2 זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃

Remember the community you purchased of old to become by redemption the tribe of your heritage, Zion, the mountain you made your home.

3 הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃

Rouse yourself, visit its ruins complete. In the temple the foe has made havoc of all things.

4 שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃

Like lions your enemies roared through your house, replacing our symbols by signs of their own,

5 יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃

hacking, like woodsmen who lift axes on thickets of trees,

6 ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃

smashing with hatchets and hammers all of its carved work together.

7 שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃

They have set your temple on fire, to the very ground they have outraged the place where lives your name.

8 אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃

They have said in their heart, ‘Let us utterly crush them.’ They have burned all the houses of God in the land.

9 אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃

No symbol of ours do we see any more: no prophet is there any more, none is with us who knows how long.

10 עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃

How long, O God, is the foe to insult? Shall the enemy spurn your name forever?

11 למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃

Why, O Lord, do you hold back your hand, why keep your right hand in the folds of your robe?

12 ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃

Yet God is our king from the ancient days, in the midst of the earth working deeds of salvation.

13 אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃

It was you who did cleave the sea by your might, and shatter the heads of the ocean monsters.

14 אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃

It was you who did crush many-headed Leviathan, and give him as food to the beasts of the wilderness.

15 אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃

It was you who did cleave the fountains and torrents; it was you who did dry the perennial streams.

16 לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃

Yours is the day; yours, too, is the night, it was you who did establish the sun and the star.

17 אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃

It was you who did fix all the borders of earth: summer and winter it’s you who have made them.

18 זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃

Yet, for all this, the foe has insulted you, Lord, and a nation of fools has reviled your name.

19 אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃

Do not give your dove to the beasts, do not forget your afflicted forever.

20 הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃

Look to the sleek ones – how full they are: the dark places of earth are the dwellings of violence.

21 אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃

O let not the downtrodden turn back ashamed: let the poor and the needy sing praise to your name.

22 קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃

Arise, God, and defend your cause: remember how fools all the day insult you.

23 אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃

Do not forget the uproar of your enemies, the din of your foes that ascends evermore.