תהילים 39

1 למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃

For the leader; for Jeduthun. A psalm of David. I vowed to watch my words, and sin not with my tongue, but to put on my mouth a muzzle, while the wicked were in my presence.

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃

I was silent and dumb, speechless: but my pain was stirred up.

3 חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃

My heart grew hot within me; as I mused, the fire was kindled, till at last the words came to my tongue.

4 הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃

‘Teach me, O Lord, my end, and the sum of my days what it is. Let me know how transient I am.

5 הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

See! My days you have made but a span, and my life is as nothing before you. It is but as a breath that everyone stands: (Selah)

6 אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃

it is but in mere semblance we walk to and fro, and all our noise is for nothing. We heap up, and know not who will gather.’

7 ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃

And now, what wait I for, Lord? My hope is in you.

8 מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃

From all my transgressions deliver me; make me not the scorn of the fool.

9 נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃

I am dumb, never opening my mouth, for this is your own doing.

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃

Remove your stroke from off me: by the might of your hand I am spent.

11 בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃

When you rebuke someone to punish their sins, you consume, like a moth, what they treasures. Everyone is only a breath. (Selah)

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃

Hear my prayer, O Lord; attend to my cry for help. Hold not your peace at my tears. For I am but a guest of yours, a stranger visiting, like all my ancestors.

13 השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃

Look away from me, let me smile again, before I die and am gone.