תהילים 35

1 לדוד ריבה יהוה את יריבי לחם את לחמי׃

Von David. - Bekämpfe, Herr, die mich bekämpfen! Befehde Du, die mich befehden.

2 החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי׃

Nimm Schild und Wehr! Steh auf zu meiner Hilfe!

3 והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני׃

Schwing Beil und Lanze gegen die, so mich verfolgen, und sprich zu mir: "Ich bin dein Heil!"

4 יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי׃

Daß meine Todfeinde voll Scham erröten, mit Scham zurückgetrieben werden, die auf mein Unheil sinnen!

5 יהיו כמץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה׃

Wie Spreu vorm Winde seien sie! Des Herrn Engel scheuche sie!

6 יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך יהוה רדפם׃

Ihr Weg sei finster, schlüpfrig, und sie verfolge drauf des Herrn Engel!

7 כי חנם טמנו לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי׃

Sie legen ohne Grund mir insgeheim ihr Unglücksnetz; sie graben für mich grundlos eine Grube.

8 תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה׃

"Ihn überfalle ahnungslos ein Taumel! Das Netz, das heimlich man für ihn gelegt, verstricke ihn! Im Taumel falle er hinein!"

9 ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו׃

Dann jauchzt mein Herz des Herrn wegen und freut sich seiner Hilfe.

10 כל עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו׃

Dann spricht ein jeder Zoll an mir: "Wer rettet so wie Du den Schwachen vor dem Starken, Herr, den Elenden und Armen vor dem Räuber?"

11 יקומון עדי חמס אשר לא ידעתי ישאלוני׃

Auftreten falsche Zeugen und zeihn mich dessen, was mir nicht bewußt,

12 ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי׃

Vergelten Arges mir für Gutes; sie warten auf mein Leben.

13 ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב׃

Und ich? In ihrer Krankheit trage ich ein Bußgewand, mit Fasten mich abhärmend, und bete mit gesenktem Haupte.

14 כרע כאח לי התהלכתי כאבל אם קדר שחותי׃

Als wär's mein Freund, mein Bruder, so geh ich einher; als trauerte ich um die Mutter, so bin ich gebeugt.

15 ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו׃

Und diese freuen sich bei meinem Sturze, rotten sich zusammen. Sie rotten sich zusammen wider mich gar hinterlistig, daß ich's nicht merke; unaufhörlich lästern sie.

16 בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו׃

Des Hohnes, Spottes und der argen Tücke voll, so fletschen sie die Zähne gegen mich. -

17 אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי׃

Wie lange, Herr, siehst Du noch zu? Entreiß mein Leben ihren Schrecknissen, mein einziges den jungen Leuen!

18 אודך בקהל רב בעם עצום אהללך׃

Dann preis ich Dich vor großer Menge und singe Dir vor vielem Volke.

19 אל ישמחו לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו עין׃

Nicht sollen über mich sich freuen, die unverdient mir feindlich sind, nicht mit den Augen zwinkern, die mich ganz unverschuldet hassen!

20 כי לא שלום ידברו ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון׃

Sie reden nicht zum Guten von den Kleinen in dem Land; des Truges Worte sinnen sie sich aus.

21 וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עינינו׃

Sie sperren gegen mich den Mund weit auf und rufen: "Ha, ha, ha! So sehen wir es gerne."

22 ראיתה יהוה אל תחרש אדני אל תרחק ממני׃

Du siehst es, Herr. Schweig nicht dazu! Herr, sei nicht fern von mir!

23 העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי׃

Erwache! Wach zu meinem Rechte auf, mein Gott und Herr, für meine Sache!

24 שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל ישמחו לי׃

Verschaffe, Herr, mein Gott, mir Recht nach Deiner Rechtlichkeit! Nicht lustig machen dürfen sie sich über mich,

25 אל יאמרו בלבם האח נפשנו אל יאמרו בלענוהו׃

nicht denken: "Ha! So war's erwünscht", nicht sagen: "Wir vernichten ihn."

26 יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו בשת וכלמה המגדילים עלי׃

Sich schämen und erröten müssen alle, die sich an meinem Unglück freuen, in Schande und in Scham sich hüllen, die großtun gegen mich!

27 ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו׃

Frohlocken, jauchzen sollen aber die, die Heil mir wünschen, und immerdar soll sprechen: "Hochgepriesen sei der Herr!" wer Deinem Knecht gewogen ist!

28 ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך׃

Auch meine Zunge kündet alsdann Deine Güte und Deinen Ruhm den ganzen Tag.