תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

“A psalm of David; a prayer, when he was in the cave” I cry unto the LORD with my voice; With my voice to the LORD do I make my supplication.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour out my complaint before him; I declare before him my distress.

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When my spirit is overwhelmed within me, Thou knowest my path! In the way which I walk, they have hid a snare for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

I look on my right hand, and behold, But no man knoweth me; Refuge faileth me; No one careth for me.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I cry unto thee, O LORD! I say, Thou art my refuge, My portion in the land of the living.

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Attend to my cry, for I am brought very low; Deliver me from my persecutors, For they prevail against me!

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Bring me out of prison, That I may praise thy name! The righteous shall gather around me, When thou shalt show me thy favor.