תהילים 141
| מזמור לדוד יהוה קראתיך חושה לי האזינה קולי בקראי לך׃ | 1 |
A psalm of David. Lord, I call to you: hasten, to me, attend to my voice, when I call to you.
| תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב׃ | 2 |
Let my prayer be presented as incense before you, and my uplifted hands as the evening meal-offering.
| שיתה יהוה שמרה לפי נצרה על דל שפתי׃ | 3 |
Set, O Lord, a watch on my mouth, put a guard on the door of my lips.
| אל תט לבי לדבר רע להתעולל עללות ברשע את אישים פעלי און ובל אלחם במנעמיהם׃ | 4 |
Incline not my heart to an evil matter, to busy myself in deeds of wickedness, in company with workers of evil: never may I partake of their dainties.
| יהלמני צדיק חסד ויוכיחני שמן ראש אל יני ראשי כי עוד ותפלתי ברעותיהם׃ | 5 |
A wound or reproof from a good person in kindness is oil which my head shall never refuse. In their misfortune my prayer is still with them.
| נשמטו בידי סלע שפטיהם ושמעו אמרי כי נעמו׃ | 6 |
Abandoned they are to the hands of their judges: they shall learn that my words are true.
| כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול׃ (Sheol h7585) | 7 |
Like stones on a country road cleft and broken so lie our bones scattered for Death to devour. (Sheol h7585)
| כי אליך יהוה אדני עיני בכה חסיתי אל תער נפשי׃ | 8 |
But my eyes are turned towards you, O Lord. Do not pour out my life, for in you I take refuge.
| שמרני מידי פח יקשו לי ומקשות פעלי און׃ | 9 |
Keep me safe from the trap they have laid for me, from the snares of the workers of trouble.
| יפלו במכמריו רשעים יחד אנכי עד אעבור׃ | 10 |
Into their own nets let wicked people fall; while I pass by in safety.
