תהילים 109

1 למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל תחרש׃

Auf den Siegesspender, von David, ein Lied. - Mein Gott, den ich lobpreise, sei nicht taub!

2 כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר׃

Sie öffnen gegen mich den frechen, falschen Mund; mit Lügenzungen reden sie zu nur

3 ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם׃

und überhäufen mich mit Hassesworten und feinden ohne Grund mich an.

4 תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה׃

Für meine Liebe klagen sie mich an; ich muß mich gar verteidigen.

5 וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי׃

Für Gutes haben sie für mich nur böse Wünsche, für meine Liebe Haß: -

6 הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו׃

"Man möge einen Frevler gegen ihn bestellen, daß er als Kläger gegen ihn auftrete!

7 בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה׃

Er gehe schuldig im Gericht hervor; fehlschlage ihm sein Rechten!

8 יהיו ימיו מעטים פקדתו יקח אחר׃

Nur wenig seien seine Tage; ein anderer nehme sein Erspartes!

9 יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה׃

Und seine Kinder sollen Waisen werden und seine Gattin Witwe!

10 ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם׃

Unstet umherziehen und betteln sollen seine Kinder, aus ihren leeren Wohnungen verstoßen werden!

11 ינקש נושה לכל אשר לו ויבזו זרים יגיעו׃

Ein Wucherer belege seine ganze Habe mit Beschlag, und Fremde sollen sein Erworbnes plündern!

12 אל יהי לו משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו׃

Nicht einer bleibe ihm gewogen! Nicht einer schenke Mitleid seinen Waisen!

13 יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם׃

Sein Stamm verfalle der Vernichtung; im zweiten Glied erlösche schon sein Name!

14 יזכר עון אבתיו אל יהוה וחטאת אמו אל תמח׃

Beim Herrn werd seiner Väter Schuld gedacht, und seiner Mutter Sünde werde nimmer ausgelöscht!

15 יהיו נגד יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם׃

Sie seien stets dem Herrn vor Augen, daß er vertilge ihr Gedächtnis von der Erde.

16 יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת׃

Denn er gedachte nimmer, Liebe zu erweisen, verfolgte elende und arme Leute und gab den Todesstoß zerbrochenen Herzen.

17 ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו׃

Weil ihm der Fluch so lieb und ihm sich leicht einstellte, dieweil das Segnen er nicht mochte, weil's ihm ferne lag,

18 וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו׃

dieweil den Fluch er wie sein eigen Kleid anlegte, wie Wasser in sein Inneres nahm und er wie Öl in seine Glieder drang,

19 תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה׃

so sei er ihm wie ein Gewand, das er als Hülle um sich legt, gleich einem Gürtel, den er ständig trägt!" -

20 זאת פעלת שטני מאת יהוה והדברים רע על נפשי׃

Vom Herrn geschehe also meinen Anklägern, die wider mich gar Schlimmes reden!

21 ואתה יהוה אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני׃

Du aber, Herr, mein Gott, befasse Dich mit mir um Deines Namens willen! Errette mich nach Deiner milden Huld!

22 כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי׃

Denn ich bin bettelarm und leidend; mein Herz bricht mir im Leibe.

23 כצל כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃

Gleich einem Schatten, der sich neigt, vergehe ich, bin hohl gleich einem Rauchfang.

24 ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן׃

Vor Fasten wanken mir die Knie; mein Leib zehrt ab, wird mager.

25 ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃

Ich bin ihr Spott; sie sehen mich und schütteln ihren Kopf. -

26 עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך׃

Komm mir zu Hilfe, Herr, mein Gott! Errette mich nach Deiner Huld,

27 וידעו כי ידך זאת אתה יהוה עשיתה׃

damit sie innewerden, Deine Hand sei es, daß Du, Herr, solches tust!

28 יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח׃

Sie mögen fluchen! Doch Du segne! So werden meine Widersacher voller Scham, Dein Diener aber voller Freude.

29 ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם׃

In Schande müssen meine Ankläger sich kleiden, in ihre Scham sich hüllen wie in einen Mantel! -

30 אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו׃

Dann danke ich dem Herrn mit lautem Munde und preise ihn inmitten Vieler,

31 כי יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו׃

daß er dem Armen steht zur Rechten, zur Hilfe gegen die, die ihn verklagen.