תהילים 102

1 תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃

The prayer: for a weary and suffering person who pours out their grief to the Lord. Hear my prayer, O Lord; let my cry for help come to you.

2 אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃

Hide not your face from me in the day of my distress. Incline your ear to me: when I call, answer me speedily.

3 כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃

For my days pass away like smoke: my bones are burned through as with fire.

4 הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃

My heart is scorched, withered like grass; I forget to eat my bread.

5 מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃

By reason of my loud groaning, my flesh clings to my bones.

6 דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃

Like a desert-owl of the wilderness, like an owl among ruins am I.

7 שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃

I make my sleepless lament like a bird on the house-top alone.

8 כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃

All the day wild foes revile me, using my name for a curse.

9 כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃

For ashes have been my bread, and tears have been mixed with my cup.

10 מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃

Because of your passionate anger, you did raise me, then hurl me to the ground.

11 ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃

My days come to an end, shadows lengthen, I wither like grass.

12 ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃

But you, O Lord, are enthroned forever, your fame endures to all generations.

13 אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃

You will arise and have pity on Zion; it’s time to be gracious; her hour has come.

14 כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃

For even her stones are dear to your servants, even the dust of her ruins they look on with love.

15 וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃

Then the nations will revere the name of the Lord and all the kings of the earth his glory,

16 כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃

when the Lord shall have built up Zion, and revealed himself in his glory,

17 פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃

in response to the prayer of the destitute, whose prayer he will not despise.

18 תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃

Let this be recorded for ages to come, that the Lord may be praised by a people yet unborn.

19 כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃

For he shall look down from his holy height, from the heavens the Lord will gaze on the earth,

20 לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃

to hear the groans of the prisoner, to free those who are doomed to die;

21 לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃

that people may recount the Lord’s fame in Zion, and the praise of him in Jerusalem,

22 בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃

when the nations are gathered together, and the kingdoms, to worship the Lord.

23 ענה בדרך כחו קצר ימי׃

He has broken my strength on the way, he has shortened my days.

24 אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃

I will say, ‘My God, take me not hence in the midst of my days. ‘Your years endure age after age.

25 לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃

Of old you have founded the earth, and the heavens are the work of your hands.

26 המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃

They shall perish; but you do stand. They shall all wax old like a garment, and change as a robe you will change them.

27 ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃

But you are the same, your years are endless.

28 בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃

The children of your servants abide, evermore shall their seed be before you.’