מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
Son min, tak vare på ordi mine, og gøym mine bodord hjå deg!
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Tak vare på bodordi mine, so skal du liva, og på læra mi som din augnestein!
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bitt deim på fingrarne dine, skriv deim på hjartetavla!
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Seg til visdomen: «Du er mi syster», og kalla vitet din ven,
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
so dei kann deg vara frå annanmanns kona, frå ei framand kvinna med sleipe ord.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For gjenom vindauga mitt, gjenom rimarne glytte eg ut.
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
Då såg eg millom dei fåkunnige, eg gådde ein uviting millom dei unge,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
som smaug um hyrna på gata, tok vegen til hennar hus,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
i skumings-stundi, mot kvelden, i kolmyrke svarte natti.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
Då kom kvinna imot han i skjøkjebunad og innful i hjarta -
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
bråkande er ho og vill, heime hev ho’kje ro.
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Snart på gata, snart på torgi, med kvart hyrna stend ho på lur -
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
Ho tok fat på han og kysste han, og med ubljug uppsyn sagde ho til han:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
«Eg hev på meg eit gilde-offer, og eg held min lovnad i dag.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Difor gjekk eg ut imot deg, vilde leita deg upp, og eg fann deg.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
Mi seng hev eg reidt med tæpe, med egyptiske roselakan.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
Eg hev skvett utyver mi lega myrra, aloe og kanel.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Kom til ein kjærleiks rus alt til morgons, lat oss hyggja oss saman i elskhug!
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For mannen er ikkje heime, han er på ferd langt burte,
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
pengepungen tok han med seg, ved fullmånetid kjem han heim.»
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
Ho fekk lokka han med all si sterke fyreteljing, forførde han med sine sleipe lippor.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
Han fylgjer henne straks, som ein ukse gjeng til slagt, som i fotjarn til tukt for dåren,
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
til dess pili kløyver hans livr, som fuglen skundar til snara og veit ikkje at det gjeld livet.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Og no, søner, høyr på meg, og lyd på det munnen min talar!
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Ei vende du hjarta til hennar vegar, vimra ikkje på hennar stigar!
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For mange med ulivssår hev ho felt, og stort er talet på deim ho hev drepe.
