מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, keep my words, And treasure up my commandments with thee!
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commandments and live! Yea, my teaching, as the apple of thine eye!
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them upon thy fingers, Write them upon the tablet of thy heart!
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say unto wisdom, “Thou art my sister!” And call understanding thy near acquaintance;
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
That they may keep thee from the wife of another, From the stranger, that useth smooth words.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For through the window of my house, Through the lattice I was looking forth,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
And I saw among the simple ones, I discerned among the youths, A young man void of understanding.
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
He was passing through the street near her corner, And was going the way to her house,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
At twilight, in the evening, At midnight, yea, in the thick darkness.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
And, behold, a woman met him, In the attire of a harlot, and subtle of heart, —
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
One noisy and unruly, Whose feet abide not in her house;
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Who is now in the streets, now in the broad places, And lurketh near every corner.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
She caught hold of him and kissed him, And with a shameless face said to him,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
“Thank-offerings have been upon me, And this day have I performed my vows;
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Therefore came I forth to meet thee, —Diligently to seek thy face, and I have found thee!
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
I have spread my bed with coverlets, With tapestry of the thread of Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have sprinkled my bed With myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, let us take our fill of love until the morning; Let us solace ourselves with caresses.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For the good-man is not at home; He is gone a long journey;
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
He hath taken a purse of money with him; At the day of the full moon he will return.”
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
By her much fair speech she seduced him; By the smoothness of her lips she drew him away.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He goeth after her straightway, As an ox goeth to the slaughter, Or as one in fetters to the chastisement of the fool,
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
Till an arrow strike through his liver; —As a bird hasteneth into the snare, And knoweth not that it is laid for its life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Now, therefore, ye children, hearken to me, And attend to the words of my mouth!
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thy heart turn aside to her ways; Go not astray in her paths!
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For many are the wounded which she hath cast down; Yea, countless is the number of those slain by her.
