מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, keep my words, and lay up my commandments with thee.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commandments, and live; and my teaching, as the apple of thine eye.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them upon thy fingers, write them upon the tablet of thy heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say unto wisdom, Thou art my sister, and call intelligence [thy] kinswoman:
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
that they may keep thee from the strange woman, from the stranger who flattereth with her words.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For at the window of my house, I looked forth through my lattice,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
and I beheld among the simple ones, I discerned among the sons, a young man void of understanding,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
passing through the street near her corner; and he went the way to her house,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
in the twilight, in the evening of the day, in the blackness of night and the darkness.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
And behold, there met him a woman in the attire of a harlot, and subtle of heart.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
She is clamorous and unmanageable; her feet abide not in her house:
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
now without, now in the broadways, — and she lieth in wait at every corner.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
And she caught him and kissed him, and with an impudent face said unto him,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
I have peace-offerings with me; this day have I paid my vows:
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
therefore came I forth to meet thee, to seek earnestly thy face, and I have found thee.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
I have decked my bed with tapestry coverlets of variegated linen from Egypt;
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have perfumed my couch with myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, let us revel in love until the morning, let us delight ourselves with loves.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For the husband is not at home, he is gone a long journey;
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
he hath taken the money-bag with him, he will come home on the day of the full moon.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
With her much enticement she beguiled him; with the smoothness of her lips she constrained him.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He went after her straightway, as an ox goeth to the slaughter, and as stocks [serve] for the correction of the fool;
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
till an arrow strike through his liver: as a bird hasteth to the snare, and knoweth not that it is for its life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
And now, ye sons, hearken unto me, and attend to the words of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thy heart decline to her ways, go not astray in her paths:
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
for she hath cast down many wounded, and all slain by her were strong.
