מתיו 20

1 כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃

“For the Kingdom of Heaven is like a man who was the master of a household, who went out early in the morning to hire laborers for his vineyard.

2 והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃

When he had agreed with the laborers for a denarius a day, he sent them into his vineyard.

3 ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃

He went out about the third hour, and saw others standing idle in the marketplace.

4 ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃

He said to them, ‘You also go into the vineyard, and whatever is right I will give you.’ So they went their way.

5 ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃

Again he went out about the sixth and the ninth hour, and did likewise.

6 ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום׃

About the eleventh hour he went out and found others standing idle. He said to them, ‘Why do you stand here all day idle?’

7 ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃

“They said to him, ‘Because no one has hired us.’ “He said to them, ‘You also go into the vineyard, and you will receive whatever is right.’

8 ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃

“When evening had come, the lord of the vineyard said to his manager, ‘Call the laborers and pay them their wages, beginning from the last to the first.’

9 ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃

“When those who were hired at about the eleventh hour came, they each received a denarius.

10 ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃

When the first came, they supposed that they would receive more; and they likewise each received a denarius.

11 ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃

When they received it, they murmured against the master of the household,

12 אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו׃

saying, ‘These last have spent one hour, and you have made them equal to us who have borne the burden of the day and the scorching heat!’

13 ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃

“But he answered one of them, ‘Friend, I am doing you no wrong. Didn’t you agree with me for a denarius?

14 קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃

Take that which is yours, and go your way. It is my desire to give to this last just as much as to you.

15 הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃

Isn’t it lawful for me to do what I want to with what I own? Or is your eye evil, because I am good?’

16 ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

So the last will be first, and the first last. For many are called, but few are chosen.”

17 ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃

As Jesus was going up to Jerusalem, he took the twelve disciples aside, and on the way he said to them,

18 הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃

“Behold, we are going up to Jerusalem, and the Son of Man will be delivered to the chief priests and scribes, and they will condemn him to death,

19 ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃

and will hand him over to the Gentiles to mock, to scourge, and to crucify; and the third day he will be raised up.”

20 אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃

Then the mother of the sons of Zebedee came to him with her sons, kneeling and asking a certain thing of him.

21 ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃

He said to her, “What do you want?” She said to him, “Command that these, my two sons, may sit, one on your right hand and one on your left hand, in your Kingdom.”

22 ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל׃

But Jesus answered, “You don’t know what you are asking. Are you able to drink the cup that I am about to drink, and be baptized with the baptism that I am baptized with?” They said to him, “We are able.”

23 ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃

He said to them, “You will indeed drink my cup, and be baptized with the baptism that I am baptized with; but to sit on my right hand and on my left hand is not mine to give, but it is for whom it has been prepared by my Father.”

24 ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים׃

When the ten heard it, they were indignant with the two brothers.

25 וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃

But Jesus summoned them, and said, “You know that the rulers of the nations lord it over them, and their great ones exercise authority over them.

26 ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃

It shall not be so among you; but whoever desires to become great among you shall be your servant.

27 והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃

Whoever desires to be first among you shall be your bondservant,

28 כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃

even as the Son of Man came not to be served, but to serve, and to give his life as a ransom for many.”

29 ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב׃

As they went out from Jericho, a great multitude followed him.

30 והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃

Behold, two blind men sitting by the road, when they heard that Jesus was passing by, cried out, “Lord, have mercy on us, you son of David!”

31 ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃

The multitude rebuked them, telling them that they should be quiet, but they cried out even more, “Lord, have mercy on us, you son of David!”

32 ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם׃

Jesus stood still and called them, and asked, “What do you want me to do for you?”

33 ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃

They told him, “Lord, that our eyes may be opened.”

34 ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃

Jesus, being moved with compassion, touched their eyes; and immediately their eyes received their sight, and they followed him.