לוּקָס 7
| ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום׃ | 1 |
Now when he had ended all his sayings in the hearing of the people, he entered into Capernaum.
| ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד׃ | 2 |
And a certain centurion’s servant, who was dear to him, was sick, and ready to die.
| וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו׃ | 3 |
And when he heard of Jesus, he sent to him the elders of the Jews, beseeching him that he would come and heal his servant.
| ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃ | 4 |
And when they came to Jesus, they besought him earnestly, saying, That he was worthy for whom he should do this:
| כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת׃ | 5 |
For he loveth our nation, and he hath built us a synagogue.
| וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי׃ | 6 |
Then Jesus went with them. And when he was now not far from the house, the centurion sent friends to him, saying to him, Lord, trouble not thyself: for I am not worthy that thou shouldest enter under my roof:
| ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי׃ | 7 |
Therefore neither thought I myself worthy to come to thee: but say in a word, and my servant shall be healed.
| כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃ | 8 |
For I also am a man placed under authority, having under me soldiers, and I say to one, Go, and he goeth; and to another, Come, and he cometh; and to my servant, Do this, and he doeth it.
| וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃ | 9 |
When Jesus heard these things, he marvelled at him, and turned himself about, and said to the people that followed him, I say to you, I have not found so great faith, no, not in Israel.
| וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא׃ | 10 |
And they that were sent, returning to the house, found the servant well that had been sick.
| ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃ | 11 |
And it came to pass the day after, that he went into a city called Nain; and many of his disciples went with him, and many people.
| הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃ | 12 |
Now when he came near to the gate of the city, behold, there was a dead man carried out, the only son of his mother, and she was a widow: and many people of the city were with her.
| וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃ | 13 |
And when the Lord saw her, he had compassion on her, and said to her, Weep not.
| ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃ | 14 |
And he came and touched the bier: and they that bore him stood still. And he said, Young man, I say to thee, Arise.
| ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃ | 15 |
And he that was dead sat up, and began to speak. And he delivered him to his mother.
| ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו׃ | 16 |
And there came a fear on all: and they glorified God, saying, That a great prophet hath risen among us; and, That God hath visited his people.
| ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃ | 17 |
And this rumour of him went forth throughout all Judaea, and throughout all the surrounding region.
| ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃ | 18 |
And the disciples of John reported to him of all these things.
| ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃ | 19 |
And John calling two of his disciples sent them to Jesus, saying, Art thou he that should come? or look we for another?
| ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃ | 20 |
When the men had come to him, they said, John the Baptist hath sent us to thee, saying, Art thou he that should come? or look we for another?
| בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃ | 21 |
And in that same hour he cured many of their infirmities and afflictions, and of evil spirits; and to many that were blind he gave sight.
| ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃ | 22 |
Then Jesus answering said to them, Go, and tell John what things ye have seen and heard; that the blind see, the lame walk, lepers are cleansed, the deaf hear, the dead are raised, to the poor the gospel is preached.
| ואשרי אשר לא יכשל בי׃ | 23 |
And blessed is he, who shall not be offended because of me.
| ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃ | 24 |
And when the messengers of John had departed, he began to speak to the people concerning John, What went ye out into the wilderness to see? A reed shaken with the wind?
| ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃ | 25 |
But what went ye out to see? A man clothed in soft raiment? Behold, they who are gorgeously apparelled, and live delicately, are in kings’ courts.
| ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא׃ | 26 |
But what went ye out to see? A prophet? Yea, I say to you, and much more than a prophet.
| זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃ | 27 |
This is he, concerning whom it is written, Behold, I send my messenger before thy face, who shall prepare thy way before thee.
| כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃ | 28 |
For I say to you, Among those that are born of women there is not a greater prophet than John the Baptist: but he that is least in the kingdom of God is greater than he.
| וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃ | 29 |
And all the people that heard him, and the tax collectors, justified God, being baptized with the baptism of John.
| אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו׃ | 30 |
But the Pharisees and lawyers rejected the counsel of God against themselves, being not baptized by him.
| ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים׃ | 31 |
And the Lord said, To what then shall I liken the men of this generation? and to what are they like?
| דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃ | 32 |
They are like children sitting in the marketplace, and calling one to another, and saying, We have piped to you, and ye have not danced; we have mourned to you, and ye have not wept.
| כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו׃ | 33 |
For John the Baptist came neither eating bread nor drinking wine; and ye say, He hath a demon.
| ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃ | 34 |
The Son of man is come eating and drinking; and ye say, Behold a gluttonous man, and a winebibber, a friend of tax collectors and sinners!
| ותצדק החכמה על ידי כל בניה׃ | 35 |
But wisdom is justified by all her children.
| ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב׃ | 36 |
And one of the Pharisees desired him that he would eat with him. And he went into the Pharisee’s house, and sat down to eat.
| והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור׃ | 37 |
And, behold, a woman in the city, who was a sinner, when she knew that Jesus was eating in the Pharisee’s house, brought an alabaster box of ointment,
| ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן׃ | 38 |
And stood at his feet behind him weeping, and began to wash his feet with tears, and wiped them with the hairs of her head, and kissed his feet, and anointed them with the ointment.
| וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא׃ | 39 |
Now when the Pharisee who had invited him saw it, he spoke within himself, saying, This man, if he were a prophet, would have known who and what manner of woman this is that toucheth him: for she is a sinner.
| ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר׃ | 40 |
And Jesus answering said to him, Simon, I have somewhat to say to thee. And he saith, Master, say it.
| שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃ | 41 |
There was a certain creditor who had two debtors: the one owed five hundred pence, and the other fifty.
| ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃ | 42 |
And when they had nothing to pay, he frankly forgave them both. Tell me therefore, which of them will love him most?
| ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃ | 43 |
Simon answered and said, I suppose that he, to whom he forgave most. And he said to him, Thou hast rightly judged.
| ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃ | 44 |
And he turned to the woman, and said to Simon, Seest thou this woman? I entered into thy house, thou gavest me no water for my feet: but she hath washed my feet with tears, and wiped them with the hairs of her head.
| נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃ | 45 |
Thou gavest me no kiss: but this woman since the time I came in hath not ceased to kiss my feet.
| בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי׃ | 46 |
My head with oil thou didst not anoint: but this woman hath anointed my feet with ointment.
| לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט׃ | 47 |
Therefore I say to thee, Her sins, which are many, are forgiven; for she loved much: but to whom little is forgiven, the same loveth little.
| ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך׃ | 48 |
And he said to her, Thy sins are forgiven.
| ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים׃ | 49 |
And they that were eating with him began to say within themselves, Who is this that forgiveth sins also?
| ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃ | 50 |
And he said to the woman, Thy faith hath saved thee; go in peace.
