לוּקָס 22
| ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃ | 1 |
Der Festtag der Ungesäuerten Brote, den man Paschah heißt, war nahe.
| והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃ | 2 |
Die Oberpriester und die Schriftgelehrten suchten nach einer passenden Gelegenheit, wie sie Jesus töten könnten; allein sie fürchteten das Volk.
| והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר׃ | 3 |
Da fuhr Satan in Judas, der Iskariot heißt; er gehörte zu der Zahl der Zwölf.
| וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם׃ | 4 |
Er ging hin und verhandelte mit den Oberpriestern und den Hauptleuten, wie er ihn an sie überliefern könnte.
| וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃ | 5 |
Und diese freuten sich und wurden einig, ihm Geld zu bieten.
| ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃ | 6 |
Er sagte zu und suchte eine günstige Gelegenheit, ihn unauffällig an sie auszuliefern.
| ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃ | 7 |
Es kam der Tag der Ungesäuerten Brote, an dem man das Osterlamm zu schlachten hatte.
| וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃ | 8 |
Er sandte Petrus und Johannes mit dem Auftrag fort: "Geht und bereitet uns das Ostermahl, daß wir es essen."
| ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃ | 9 |
Sie fragten ihn: "Wo willst du, daß wir es bereiten?"
| ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃ | 10 |
Er sprach zu ihnen: "Seht, wenn ihr in die Stadt kommt, wird euch ein Mann mit einem Wasserkrug begegnen. Folgt ihm in das Haus, in das er geht,
| ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃ | 11 |
und sagt zu dem Herrn des Hauses: 'Der Meister läßt dich fragen: Wo ist das Gemach, in dem ich mit meinen Jüngern das Ostermahl halten kann?'
| והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃ | 12 |
Er wird euch ein großes Obergemach zeigen, das mit Polstern ausgestattet ist, daselbst bereitet es."
| וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃ | 13 |
Sie gingen weg und fanden es so, wie er ihnen gesagt hatte, und sie bereiteten das Ostermahl.
| ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו׃ | 14 |
Als dann die Stunde gekommen war, setzte er sich mit den zwölf Aposteln zu Tisch.
| ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי׃ | 15 |
Er sprach zu ihnen: "Sehnlichst hat es mich danach verlangt, dieses Ostermahl mit euch zu halten, bevor ich leide.
| כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים׃ | 16 |
Ich sage euch: Ich werde es nicht mehr essen, bis es erfüllt ist im Reiche Gottes."
| ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃ | 17 |
Dann nahm er einen Kelch, dankte und sprach: "Nehmt hin und teilt ihn unter euch!
| כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים׃ | 18 |
Ich sage euch: Von jetzt an werde ich nicht mehr von dem Gewächs des Weinstocks trinken, bis das Reich Gottes kommt."
| ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃ | 19 |
Dann nahm er Brot, dankte, brach es und gab es ihnen mit den Worten: "Das ist mein Leib, der für euch hingegeben wird. Tut dies zu meinem Andenken!"
| וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃ | 20 |
Desgleichen nahm er nach dem Mahle auch den Kelch und sprach: "Dies ist der Kelch, der Neue Bund in meinem Blute, das für euch vergossen wird.
| אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן׃ | 21 |
Doch seht: Die Hand des Verräters ist mit mir auf dem Tische.
| כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃ | 22 |
Der Menschensohn geht zwar hin, wie es bestimmt ist, doch wehe jenem Menschen, durch den er verraten wird."
| והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃ | 23 |
Da fragten sie einander, wer aus ihnen der sein könnte, der das tun wolle.
| וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃ | 24 |
Auch gab es bei ihnen Streit darüber, wer unter ihnen der Größte sei.
| ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃ | 25 |
Er sprach zu ihnen: "Die Könige der Heidenvölker wollen über sie den Herrn spielen; ihre Mächtigen lassen sich 'Wohltäter' nennen.
| ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃ | 26 |
Bei euch soll es aber nicht so sein; vielmehr der Größte unter euch soll wie der Jüngste, der Vorsteher wie der Diener werden.
| כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃ | 27 |
Wer ist denn größer? Der zu Tische sitzt oder der aufwartet? Doch wohl der, der zu Tische sitzt. Ich aber bin bei euch als Diener.
| ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי׃ | 28 |
Ihr habt in meinen Prüfungen mit mir ausgeharrt.
| לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃ | 29 |
Und so bestimme ich euch das Reich, so wie mein Vater es mir bestimmt hat.
| למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃ | 30 |
Ihr sollt in meinem Reich an meinem Tisch essen und trinken; ihr sollt auf Thronen sitzen und die zwölf Stämme Israels regieren."
| ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃ | 31 |
Der Herr fuhr fort: "Simon, Simon, siehe, der Satan hat verlangt, daß er euch sieben dürfe wie Weizen.
| ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃ | 32 |
Ich aber habe für dich gebetet, daß dein Glaube nicht versage. Du hinwieder stärke, wenn du dich wiedergefunden hast, deine Brüder."
| והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃ | 33 |
Dieser sprach zu ihm: "Herr, ich bin bereit, mit dir in den Kerker und in den Tod zu gehen."
| ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃ | 34 |
Doch er entgegnete: "Ich sage dir, Petrus, heute nacht noch, vor dem Hahnenschrei, wirst du es dreimal geleugnet haben, mich zu kennen."
| ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃ | 35 |
Alsdann sprach er zu ihnen: "Als ich euch aussandte ohne Beutel, ohne Sack und Schuhe, habt ihr an irgend etwas Mangel leiden müssen?" Sie erwiderten: "Nein, an nichts."
| ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃ | 36 |
"Nun aber", fuhr er fort, "soll der, der einen Beutel hat, ihn an sich nehmen, desgleichen auch, wer einen Sack besitzt; wer aber das nicht hat, verkaufe seinen. Mantel und kaufe sich dafür ein Schwert.
| כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃ | 37 |
Ich sage euch: An mir muß das Schriftwort erfüllt werden: 'Er wird den Übeltätern zugerechnet.' Mit mir geht es zu Ende".
| ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃ | 38 |
Da sagten sie: "Sieh, Herr, hier sind zwei Schwerter." "Genug hiervon", antwortete er ihnen.
| ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃ | 39 |
Danach ging er hinaus und begab sich wie gewöhnlich an den Ölberg. Und seine Jünger folgten ihm.
| ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃ | 40 |
Als er dort ankam, sagte er zu ihnen: "Betet, damit ihr nicht in Versuchung fallet."
| והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃ | 41 |
Alsdann ging er von ihnen etwa einen Steinwurf weit hinweg und kniete nieder und betete:
| אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃ | 42 |
"Vater, wenn du diesen Kelch an mir vorübergehen lassen wolltest. - Jedoch nicht mein Wille geschehe, sondern der deine."
| וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃ | 43 |
Da erschien ihm ein Engel vom Himmel und stärkte ihn.
| ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃ | 44 |
Als er sodann innerlich mit sich rang, betete er noch inniger. Sein Schweiß glich Blutstropfen, die auf die Erde rieselten.
| ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃ | 45 |
Dann stand er vom Gebet auf und ging zu seinen Jüngern und fand sie vor Traurigkeit schlafend.
| ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃ | 46 |
Er sprach zu ihnen: "Wie, ihr schlaft? Steht auf und betet, damit ihr nicht in Versuchung fallt."
| 47 |
Noch sprach er so, als schon ein Haufe kam, und einer von den Zwölfen, Judas, ging vor ihnen her. Er schritt auf Jesus zu, um ihn zu küssen.
| ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃ | 48 |
Und Jesus sprach zu ihm: "Judas, mit einem Kusse verrätst du den Menschensohn?"
| והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃ | 49 |
Als die, die bei ihm waren, sahen, was da kommen werde, riefen sie: "Herr, sollen wir mit dem Schwerte dreinschlagen?"
| ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃ | 50 |
Und einer aus ihnen schlug nach einem Knecht des Hohenpriesters und hieb ihm das rechte Ohr ab.
| ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃ | 51 |
Doch Jesus sprach: "Laßt ab! Nicht weiter!" Alsdann berührte er das Ohr und heilte es.
| ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃ | 52 |
Und Jesus sprach zu den Oberpriestern und zu den Hauptleuten der Tempelwache und zu den Ältesten, die an ihn herangetreten waren: "Wie gegen einen Räuber seid ihr ausgezogen mit Schwertern und mit Prügeln.
| ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃ | 53 |
Tag für Tag war ich bei euch im Tempel, und dennoch habt ihr nicht Hand an mich gelegt. Doch dies ist eure Stunde und die Macht der Finsternis."
| ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃ | 54 |
Sie nahmen ihn gefangen und führten ihn hinweg und brachten ihn in das Haus des Hohenpriesters. Und Petrus folgte ihm von fern.
| ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃ | 55 |
Man hatte mitten in dem Hof ein Feuer angezündet und sich ringsum gesetzt. Auch Petrus setzte sich hinzu.
| ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃ | 56 |
Da sah ihn, wie er im Lichtschein dasaß, eine Magd; sie blickte ihn scharf an und sprach: "Der da war auch bei ihm."
| ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃ | 57 |
Er leugnete und sprach: "Weib, ich kenne ihn nicht."
| ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃ | 58 |
Doch kurz darauf erblickte ihn jemand anders und sagte: "Auch du gehörst zu ihnen." Und Petrus sprach: "Nein, Mensch!"
| ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃ | 59 |
Nach einer Stunde ungefähr versicherte ein anderer: "Wahrhaftig, der war auch bei ihm; er ist ein Galiläer."
| ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃ | 60 |
"Mensch, ich begreife nicht, was du sagst", sprach Petrus. Da, wie er noch am Reden war, krähte schon ein Hahn.
| ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃ | 61 |
Jetzt wandte sich der Herr um und blickte Petrus an. Und nun erinnerte sich Petrus an das Wort des Herrn, wie er zu ihm gesagt hatte: "Noch vor dem Hahnenschrei wirst du mich heute dreimal verleugnet haben."
| ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃ | 62 |
Und er ging hinaus und weinte bitterlich.
| והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו׃ | 63 |
Die Männer, die ihn gefangenhielten, verspotteten und schlugen ihn.
| ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך׃ | 64 |
Sie verhüllten ihn und fragten: "Sag an, wer ist es, der dich geschlagen hat?"
| ועוד גדופים אחרים הרבו עליו׃ | 65 |
Sie stießen wider ihn noch viele andere Lästerungen aus.
| ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו׃ | 66 |
Als es Tag geworden war, versammelten sich die Ältesten des Volkes, die Oberpriester und die Schriftgelehrten; sie ließen ihn in ihren Sitzungssaal bringen
| ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃ | 67 |
und sprachen: "Wenn du der Christus bist, alsdann sage es uns." Er sprach zu ihnen: "Wenn ich es euch sagen würde, würdet ihr dennoch nicht glauben;
| וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני׃ | 68 |
wenn ich euch fragen würde, so würdet ihr mir keine Antwort geben und mich nicht freilassen.
| אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים׃ | 69 |
Von nun an aber wird der Menschensohn zur Rechten des allmächtigen Gottes sitzen."
| ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא׃ | 70 |
Da fragten alle: "Also bist du der Sohn Gottes?" Er sprach zu ihnen: "Ihr sagt, daß ich es bin."
| ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו׃ | 71 |
Und sie erwiderten. "Wozu brauchen wir ein Zeugnis? Wir selbst haben es aus seinem eigenen Munde vernommen."
