לוּקָס 20

1 ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

And it came to pass, that on one of those days, as he taught the people in the temple, and preached the gospel, the chief priests and the scribes came upon him with the elders,

2 ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

And spoke to him, saying, Tell us, by what authority doest thou these things? or who is he that gave thee this authority?

3 ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

And he answered and said to them, I will also ask you one thing; and answer me:

4 טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

The baptism of John, was it from heaven, or from men?

5 ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

And they reasoned with themselves, saying, If we shall say, From heaven; he will say, Why then believed ye him not?

6 ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

But if we say, From men; all the people will stone us: for they are persuaded that John was a prophet.

7 ויענו לא ידענו מאין׃

And they answered, that they could not tell where it was from.

8 ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

And Jesus said to them, Neither do I tell you by what authority I do these things.

9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

Then he began to speak to the people this parable; A certain man planted a vineyard, and let it out to vinedressers, and went into a far country for a long time.

10 ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

And at the season he sent a servant to the vinedressers, that they should give him of the fruit of the vineyard: but the vinedressers beat him, and sent him away empty.

11 ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

And again he sent another servant: and they beat him also, and treated him shamefully, and sent him away empty.

12 ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

And again he sent the third: and they wounded him also, and cast him out.

13 ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

Then said the lord of the vineyard, What shall I do? I will send my beloved son: it may be when they see him they will reverence him.

14 וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

But when the vinedressers saw him, they reasoned among themselves, saying, This is the heir: come, let us kill him, that the inheritance may be ours.

15 ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

So they cast him out of the vineyard, and killed him. What therefore shall the lord of the vineyard do to them?

16 יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

He shall come and destroy these vinedressers, and shall give the vineyard to others. And when they heard it, they said, may that never be.

17 ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

And he beheld them, and said, What is this then that is written, The stone which the builders rejected, the same is become the head of the corner?

18 כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

Whoever shall fall upon that stone shall be broken; but on whomever it shall fall, it will grind him to powder.

19 ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

And the chief priests and the scribes the same hour sought to lay hands on him; and they feared the people: for they perceived that he had spoken this parable against them.

20 ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

And they watched him, and sent forth spies, who pretended to be righteous men, that they might take hold of his words, that so they might deliver him to the power and authority of the governor.

21 וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

And they asked him, saying, Master, we know that thou sayest and teachest rightly, neither acceptest thou the person of any, but teachest the way of God truly:

22 המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

Is it lawful for us to give tribute to Caesar, or not?

23 ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

But he perceived their craftiness, and said to them, Why tempt ye me?

24 מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

Show me a penny. Whose image and superscription hath it? They answered and said, Caesar’s.

25 ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

And he said to them, Render therefore to Caesar the things which are Caesar’s, and to God the things which are God’s.

26 ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

And they could not take hold of his words before the people: and they marvelled at his answer, and held their peace.

27 ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

Then came to him certain of the Sadducees, who deny that there is any resurrection; and they asked him,

28 מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

Saying, Master, Moses wrote to us, If any man’s brother should die, having a wife, and he should die without children, that his brother should take his wife, and raise up seed to his brother.

29 והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

There were therefore seven brothers: and the first took a wife, and died without children.

30 ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

And the second took her for a wife, and he died childless.

31 ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

And the third took her; and in like manner the seven also: and they left no children, and died.

32 ובאחרונה מתה גם האשה׃

Last of all the woman died also.

33 והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

Therefore in the resurrection whose wife of them is she? for seven had her for a wife.

34 ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ (aiōn g165)

And Jesus answering said to them, The children of this world marry, and are given in marriage: (aiōn g165)

35 והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ (aiōn g165)

But they who shall be accounted worthy to obtain that world, and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage: (aiōn g165)

36 כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

Neither can they die any more: for they are equal to the angels; and are the children of God, being the children of the resurrection.

37 וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

Now that the dead are raised, even Moses showed at the bush, when he calleth the Lord the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob.

38 והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

For he is not a God of the dead, but of the living: for all live to him.

39 ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

Then certain of the scribes answering said, Master, thou hast well said.

40 ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

And after that they dared not ask him any question at all.

41 ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

And he said to them, How say they that Christ is David’s son?

42 והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

And David himself saith in the book of Psalms, The LORD said to my Lord, Sit thou on my right hand,

43 עד אשית איביך הדם לרגליך׃

Till I make thy enemies thy footstool.

44 הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

David therefore calleth him Lord, how is he then his son?

45 ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

Then in the hearing of all the people he said to his disciples,

46 הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

Beware of the scribes, who desire to walk in long robes, and love greetings in the markets, and the highest seats in the synagogues, and the best places at feasts;

47 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

Who devour widows’ houses, and for a show make long prayers: the same shall receive greater condemnation.

Jesus Preaches in the Synagogue