לוּקָס 18
| וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃ | 1 |
Jesus told his disciples a parable to show them that they should always pray and never despair.
| ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃ | 2 |
“There was,” he said, “in a certain town a judge, who had no fear of God nor regard for people.
| ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃ | 3 |
In the same town there was a widow who went to him again and again, and said ‘Grant me justice against my opponent.’
| וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃ | 4 |
For a time the judge refused, but afterward he said to himself ‘Although I am without fear of God or regard for people,
| אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃ | 5 |
yet, as this widow is so troublesome, I will grant her justice, to stop her from plaguing me with her endless visits.’”
| ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃ | 6 |
Then the Master added, “Listen to what this iniquitous judge says!
| והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃ | 7 |
And God – won’t he see that his own people, who cry to him night and day, have justice done them – though he holds his hand?
| אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃ | 8 |
He will, I tell you, give them justice soon enough! Yet, when the Son of Man comes, will he find faith on earth?”
| ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃ | 9 |
Another time, speaking to people who were satisfied that they were religious, and who regarded everyone else with scorn, Jesus told this parable –
| שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃ | 10 |
“Two men went up into the Temple Courts to pray. One was a Pharisee and the other a tax-gatherer.
| ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃ | 11 |
The Pharisee stood forward and began praying to himself in this way – ‘God, I thank you that I am not like other men – thieves, rogues, adulterers – or even like this tax-gatherer.
| אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃ | 12 |
I fast twice a week, and give a tenth of everything I get to God.’
| והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃ | 13 |
Meanwhile the tax-gatherer stood at a distance, not venturing even to raise his eyes to heaven, but he kept striking his breast and saying ‘God, have mercy on me, a sinner.’
| אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃ | 14 |
This man, I tell you, went home pardoned, rather than the other. For everyone who exalts himself will be humbled, while everyone who humbles himself will be exalted.”
| ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃ | 15 |
Some of the people were bringing even their babies to Jesus, for him to touch them; but, when the disciples saw it, they began to find fault with those who had brought them.
| ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃ | 16 |
Jesus, however, called the little children to him. “Let the little children come to me,” he said, “and do not hinder them, for it is to the childlike that the kingdom of God belongs.
| אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃ | 17 |
I tell you, unless a man receives the kingdom of God like a child, he will not enter it at all.”
| וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃ (aiōnios g166) | 18 |
And one of the leaders asked Jesus this question – “Good teacher, what must I do if I am to gain eternal life?” (aiōnios g166)
| ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃ | 19 |
“Why do you call me good?” answered Jesus. “No one is good but God.
| את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃ | 20 |
You know the commandments – Do not commit adultery, Do not kill, Do not steal, Do not say what is false about others, Honor your father and your mother.”
| ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃ | 21 |
“I have observed all these,” he replied, “from childhood.”
| וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃ | 22 |
Hearing this, Jesus said to him, “There is one thing still lacking in you; sell everything that you have, and distribute to the poor, and you will have wealth in heaven; then come and follow me.”
| ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃ | 23 |
But the man became greatly distressed on hearing this, for he was extremely rich.
| וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃ | 24 |
Seeing this, Jesus said to his disciples, “How hard it is for the wealthy to enter the kingdom of God!
| כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃ | 25 |
It is easier, indeed, for a camel to get through a needle’s eye than for a rich person to enter the kingdom of God!”
| ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃ | 26 |
“Then who can be saved?” asked those who heard this.
| ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃ | 27 |
But Jesus said, “What is impossible with people is possible with God.”
| ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃ | 28 |
“But we,” said Peter, “we left what belonged to us and followed you.”
| ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃ | 29 |
“I tell you,” he answered, “that there is no one who has left house, or wife, or brothers, or parents, or children, for the sake of the kingdom of God,
| ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃ | 31 |
Gathering the Twelve around him, Jesus said to them, “Listen! We are going up to Jerusalem; and there everything that is written in the prophets will be done to the Son of Man.
| כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃ | 32 |
For he will be given up to the Gentiles, mocked, insulted and spat on;
| ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃ | 33 |
they will scourge him, and then put him to death; and on the third day he will rise again.”
| והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃ | 34 |
The apostles did not comprehend any of this. His meaning was unintelligible to them and they did not understand what he was saying.
| ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃ | 35 |
As Jesus was getting near Jericho, a blind man was sitting by the roadside, begging.
| וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃ | 36 |
Hearing a crowd going by, the man asked what was the matter;
| ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃ | 37 |
and, when people told him that Jesus of Nazareth was passing,
| ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃ | 38 |
he shouted out, “Jesus, Son of David, take pity on me!”
| וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃ | 39 |
Those who were in front kept telling him to be quiet, but he continued to call out the louder, “Son of David, take pity on me!”
| ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃ | 40 |
Then Jesus stopped and ordered the man to be brought to him. And, when he had come close up to him, Jesus asked him,
| מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃ | 41 |
“What do you want me to do for you?” “Master,” he said, “I want to recover my sight.”
| ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃ | 42 |
And Jesus said, “Recover your sight, your faith has delivered you.”
| ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃ | 43 |
Instantly he recovered his sight, and began to follow Jesus, praising God. And all the people, on seeing it, gave glory to God.
