לוּקָס 17
| ויאמר אל תלמידיו אי אפשר שלא יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על ידו יבאו׃ | 1 |
Er sprach aber zu Seinen Jüngern: Es ist unmöglich, daß nicht Ärgernisse kommen; aber wehe dem, durch den sie kommen!
| נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וישלך אל הים מאשר יכשיל את אחד מהקטנים wאלה׃ | 2 |
Es wäre ihm nützlicher, so ein Mühlstein um seinen Hals umgehängt und er ins Meer dahingeworfen würde, denn daß er dieser Kleinen einen ärgerte.
| השמרו לנפשותיכם אם יחטא לך אחיך הוכח לו ואם ינחם סלח לו׃ | 3 |
Habt Acht auf euch! So aber dein Bruder wider dich sündigt, so verweise es ihm; und so er Buße tut, vergib ihm.
| ואם יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי וסלחת לו׃ | 4 |
Und wenn er siebenmal des Tages an dir sündiget, und siebenmal des Tages zu dir sich umwendete und sagt: Ich tue Buße, so sollst du ihm vergeben.
| ויאמרו השליחים אל האדון הוסף לנו אמונה׃ | 5 |
Und die Apostel sprachen zum Herrn: Lege uns Glauben zu!
| ויאמר האדון לו היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם׃ | 6 |
Der Herr aber sprach: Wenn ihr Glauben habt wie ein Senfkorn, so sprächet ihr zu diesem Maulbeerfeigenbaume: Entwurzle dich und pflanze dich ins Meer! und er würde euch gehorchen.
| מי הוא זה מכם ולו עבד חרש או רעה אשר בבאו מן השדה יאמר אליו מהר גשה הנה והסב׃ | 7 |
Welcher aber ist unter euch, der einen Knecht hat, der ihm pflügt oder weidet, der, wenn er hereinkommt vom Felde, zu ihm sagt: Komm alsbald her und laß dich zu Tische nieder.
| הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם כליתי לאכל ולשתות ואחר תאכל ותשתה גם אתה׃ | 8 |
Wird er nicht vielmehr zu ihm sagen: Bereite, was ich zu Abend esse, und umgürte dich, bediene mich, bis ich gegessen und getrunken habe, und danach iß und trink du!
| הגם יתן תודה לעבד על עשתו את אשר צוהו אמרתי לא יתן׃ | 9 |
Wird er demselbigen Knechte danken, daß er tat, was verordnet war? Ich meine nicht.
| ככה גם אתם אחרי עשותכם את כל אשר צויתם אמרו עבדים אין מועיל בם אנחנו כי רק את המטל עלינו לעשות עשינו׃ | 10 |
So auch ihr: Wenn ihr alles getan habt, was euch verordnet war, sprechet: Wir sind unnütze Knechte. Wir haben getan, was wir zu tun schuldig waren.
| ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל׃ | 11 |
Und es geschah, da Er nach Jerusalem zog, kam Er mitten durch Samarien und Galiläa.
| ויבא אל כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק׃ | 12 |
Und wie er in einen Flecken kam, begegneten Ihm zehn aussätzige Männer, die standen von ferne.
| וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו׃ | 13 |
Und sie erhoben die Stimme und sprachen: Jesus, Meister, erbarme Dich unser!
| וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו׃ | 14 |
Und da Er sie sah, sprach Er zu ihnen: Gehet hin, zeigt euch den Priestern! Und es geschah, da sie hingingen, wurden sie gereinigt.
| ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את האלהים בקול גדול׃ | 15 |
Einer aber aus ihnen, da er sah, daß er gesund geworden, kehrte zurück, und mit großer Stimme verherrlichte er Gott.
| ויפל על פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני׃ | 16 |
Und fiel auf das Angesicht zu Seinen Füßen und dankte Ihm. Und der war ein Samariter.
| ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם׃ | 17 |
Jesus aber antwortete und sprach: Sind nicht die zehn gereinigt worden? Wo sind aber die neune?
| האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה׃ | 18 |
Haben sich sonst keine gefunden, die zurückkehrten und Gott die Herrlichkeit gäben, denn dieser Fremdling?
| ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך׃ | 19 |
Und Er sprach zu ihm: Stehe auf, gehe hin! dein Glaube hat dich gerettet!
| וישאלהו הפרושים מתי תבוא מלכות האלהים ויען אתם לאמר מלכות האלהים לא תבוא במראה עינים׃ | 20 |
Von den Pharisäern aber befragt: Wann kommt das Reich Gottes? antwortete Er ihnen und sprach: Das Reich Gottes kommt nicht augenfällig.
| ולא יאמרו הנה פה או הנה שם כי מלכות האלהים הנה בקרבכם היא׃ | 21 |
Sie werden auch nicht sagen: Siehe, hier! oder: Siehe, dort! denn siehe, das Reich Gottes ist inwendig in euch!
| ויאמר אל התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד מימי בן האדם ולא תראו׃ | 22 |
Er sprach aber zu den Jüngern: Es werden Tage kommen, da ihr werdet begehren, einen der Tage des Menschensohnes zu sehen, und werdet ihn nicht sehen!
| ואם יאמרו אליכם הנה שם הנה פה אל תלכו ואל תרוצו אחריהם׃ | 23 |
Und sie werden zu euch sagen: Siehe, hier! oder: Siehe, da! Gehet nicht hin, und folget ihnen nicht!
| כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד קצה השמים כן יהיה בן האדם ביומו׃ | 24 |
Denn gleichwie der Blitz unter dem Himmel hervorstrahlend, leuchtet hin unter dem Himmel, also wird des Menschen Sohn an Seinem Tage sein.
| אך בראשונה צריך הוא לסבל הרבה ולהמאס מן הדור הזה׃ | 25 |
Zuerst aber muß Er viel leiden und verworfen werden von diesem Geschlecht.
| וכאשר היה נח כן יהיה בימי בן האדם׃ | 26 |
Und wie es geschah in den Tagen Noachs, also wird es sein in den Tagen des Menschensohns.
| אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד היום אשר בא נח אל התבה ויבא המבול וישחת את כלם׃ | 27 |
Sie aßen, sie tranken, sie freiten, sie ließen sich freien bis zu dem Tage, da Noach in die Arche einging, und die Flut kam und sie alle verdarb.
| וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה׃ | 28 |
Desgleichen auch, wie es geschah in den Tagen Lots: Sie aßen, sie tranken, sie kauften, sie verkauften, sie pflanzten, sie bauten.
| ויהי ביום אשר יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן השמים וישחת את כלם׃ | 29 |
An dem Tage aber, da Lot aus Sodom ausging, regnete es vom Himmel Feuer und Schwefel und verdarb sie alle.
| ככה יהיה ביום אשר יגלה בן האדם׃ | 30 |
Ebenso wird es sein an dem Tage, da des Menschen Sohn wird geoffenbart werden.
| ביום ההוא איש אשר יהיה על הגג וכליו בבית אל ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל ישב הביתה׃ | 31 |
Wer an selbigem Tage auf dem Dache ist, und sein Gerät im Hause, der steige nicht herab, es zu holen, und wer auf dem Felde ist desgleichen, der kehre nicht zurück nach dem, was dahinten ist.
| זכרו את אשת לוט׃ | 32 |
Gedenket an Lots Weib.
| המבקש למלט את נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יהיה׃ | 33 |
Wer seine Seele zu retten sucht, der wird sie verlieren, und wer sie verloren hat, der wird sie lebendig erhalten.
| אני אמר לכם בלילה ההוא שנים יהיו במטה אחת האחד יאסף והאחר יעזב׃ | 34 |
Ich sage euch: In selbiger Nacht werden zwei auf einem Bette sein. Einer wird angenommen, und der andere gelassen werden.
| שתים תהיינה טחנות יחד האחת תאסף והאחרת תעזב׃ | 35 |
Zwei werden beieinander mahlen. Die eine wird angenommen, und die andere gelassen werden.
| שנים יהיו בשדה ונאסף האחד והאחר יעזב׃ | 36 |
Zwei werden auf dem Felde sein. Der eine wird angenommen, und der andere gelassen werden.
| ויענו ויאמרו אליו איה זאת אדנינו ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃ | 37 |
Und sie antworteten und sagten zu Ihm: Wo, Herr? Er aber sprach zu ihnen: Wo der Leib ist, da sammeln sich die Adler.
