לוּקָס 15
| ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃ | 1 |
Now all the tax collectors and sinners were coming close to him to hear him.
| וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃ | 2 |
The Pharisees and the scribes murmured, saying, “This man welcomes sinners, and eats with them.”
| וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃ | 3 |
He told them this parable:
| מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃ | 4 |
“Which of you men, if you had one hundred sheep and lost one of them, wouldn’t leave the ninety-nine in the wilderness and go after the one that was lost, until he found it?
| והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃ | 5 |
When he has found it, he carries it on his shoulders, rejoicing.
| ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃ | 6 |
When he comes home, he calls together his friends and his neighbors, saying to them, ‘Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost!’
| אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃ | 7 |
I tell you that even so there will be more joy in heaven over one sinner who repents, than over ninety-nine righteous people who need no repentance.
| או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃ | 8 |
“Or what woman, if she had ten drachma coins, if she lost one drachma coin, wouldn’t light a lamp, sweep the house, and seek diligently until she found it?
| והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃ | 9 |
When she has found it, she calls together her friends and neighbors, saying, ‘Rejoice with me, for I have found the drachma which I had lost!’
| כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃ | 10 |
Even so, I tell you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner repenting.”
| ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ | 11 |
He said, “A certain man had two sons.
| ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃ | 12 |
The younger of them said to his father, ‘Father, give me my share of your property.’ So he divided his livelihood between them.
| ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃ | 13 |
Not many days after, the younger son gathered all of this together and traveled into a far country. There he wasted his property with riotous living.
| ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃ | 14 |
When he had spent all of it, there arose a severe famine in that country, and he began to be in need.
| וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃ | 15 |
He went and joined himself to one of the citizens of that country, and he sent him into his fields to feed pigs.
| ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃ | 16 |
He wanted to fill his belly with the pods that the pigs ate, but no one gave him any.
| וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃ | 17 |
But when he came to himself, he said, ‘How many hired servants of my father’s have bread enough to spare, and I’m dying with hunger!
| אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃ | 18 |
I will get up and go to my father, and will tell him, “Father, I have sinned against heaven and in your sight.
| ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃ | 19 |
I am no more worthy to be called your son. Make me as one of your hired servants.”’
| ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃ | 20 |
“He arose and came to his father. But while he was still far off, his father saw him and was moved with compassion, and ran, fell on his neck, and kissed him.
| ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ | 21 |
The son said to him, ‘Father, I have sinned against heaven and in your sight. I am no longer worthy to be called your son.’
| ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃ | 22 |
“But the father said to his servants, ‘Bring out the best robe and put it on him. Put a ring on his hand and sandals on his feet.
| והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃ | 23 |
Bring the fattened calf, kill it, and let’s eat and celebrate;
| כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃ | 24 |
for this, my son, was dead and is alive again. He was lost and is found.’ Then they began to celebrate.
| ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ | 25 |
“Now his elder son was in the field. As he came near to the house, he heard music and dancing.
| ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃ | 26 |
He called one of the servants to him and asked what was going on.
| ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃ | 27 |
He said to him, ‘Your brother has come, and your father has killed the fattened calf, because he has received him back safe and healthy.’
| ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃ | 28 |
But he was angry and would not go in. Therefore his father came out and begged him.
| ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃ | 29 |
But he answered his father, ‘Behold, these many years I have served you, and I never disobeyed a commandment of yours, but you never gave me a goat, that I might celebrate with my friends.
| ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃ | 30 |
But when this your son came, who has devoured your living with prostitutes, you killed the fattened calf for him.’
| ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃ | 31 |
“He said to him, ‘Son, you are always with me, and all that is mine is yours.
| אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃ | 32 |
But it was appropriate to celebrate and be glad, for this, your brother, was dead, and is alive again. He was lost, and is found.’”
