לוּקָס 10

1 ואחרי כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל כל עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃

After these things, the Lord appointed other seventy also, and sent them two and two before his face into every city, and place, whither he himself would come.

2 ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו׃

Therefore said he to them, The harvest truly [is] great, but the laborers [are] few: pray ye therefore the Lord of the harvest, that he would send forth laborers into his harvest.

3 לכו נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים׃

Go: behold, I send you forth as lambs among wolves.

4 אל תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל תשאלו לשלום איש בדרך׃

Carry neither purse, nor sack, nor shoes: and salute no man by the way.

5 ולכל בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה׃

And into whatever house ye enter, first say, Peace [be] to this house.

6 והיה כי יהיה שם בן שלום ונח עליו שלומכם ואם לא אליכם ישוב׃

And if the son of peace be there, your peace shall rest upon it: if not, it shall turn to you again.

7 ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל תסעו מבית לבית׃

And in the same house remain, eating and drinking such things as they give: for the laborer is worthy of his hire. Go not from house to house.

8 וכל עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו שם את אשר ישימו לפניכם׃

And into whatever city ye enter, and they receive you, eat such things as are set before you.

9 ורפאו את החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃

And heal the sick that are therein, and say to them, The kingdom of God is come nigh to you.

10 וכל עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל רחובותיה ואמרו׃

But into whatever city ye enter, and they receive you not, go out into the streets of the same, and say,

11 אף את עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים׃

Even the very dust of your city which cleaveth on us, we do wipe off against you: notwithstanding, be ye sure of this, that the kingdom of God is come nigh to you.

12 אני אמר אלכים כי לסדום יקל ביום ההוא מן העיר ההיא׃

But I say to you, that it shall be more tolerable in that day for Sodom than for that city.

13 אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו׃

Woe to thee, Chorazin! woe to thee Bethsaida! for if the mighty works had been done in Tyre and Sidon, which have been done in you, they had a great while ago repented sitting in sackcloth and ashes.

14 אכן לצור וצידון יקל בדין מכם׃

But it shall be more tolerable for Tyre and Sidon at the judgment, than for you.

15 ואת כפר נחום אשר עד השמים התרוממת אל שאול תורדי׃ (Hadēs g86)

And thou, Capernaum, which art exalted to heaven, shall be thrust down to hell. (Hadēs g86)

16 השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את אשר שלחני׃

He that heareth you, heareth me; and he that despiseth you, despiseth me; and he that despiseth me, despiseth him that sent me.

17 וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם השדים נכנעים לנו בשמך׃

And the seventy returned with joy, saying, Lord, even the demons are subject to us through thy name.

18 ויאמר אליהם ראיתי את השטן נפל כברק מן השמים׃

And he said to them, I beheld Satan as lightning fall from heaven.

19 הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם׃

Behold, I give to you power to tread on serpents and scorpions, and over all the power of the enemy: and nothing shall by any means hurt you.

20 אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים׃

Notwithstanding in this rejoice not, that the spirits are subject to you; but rather rejoice, because your names are written in heaven.

21 בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי כן היה רצון מלפניך׃

In that hour Jesus rejoiced in spirit, and said, I thank thee, O Father, Lord of heaven and earth, that thou hast hid these things from the wise and prudent, and hast revealed them to babes: even so, Father; for so it seemed good in thy sight.

22 הכל נמסר לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃

All things are delivered to me by my Father: and no man knoweth who the Son is, but the Father; and who the Father is, but the Son, and [he] to whom the Son will reveal [him].

23 ויפן אל תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים׃

And he turned himself to [his] disciples, and said privately, Blessed [are] the eyes which see the things that ye see.

24 כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו׃

For I tell you, that many prophets and kings have desired to see the things which ye see, and have not seen [them]; and to hear the things which ye hear, and have not heard [them].

25 והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה אעשה ואירש חיי עולם׃ (aiōnios g166)

And behold, a certain lawyer stood up, and tempted him, saying, Master, what shall I do to inherit eternal life? (aiōnios g166)

26 ויאמר אליו מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא׃

He said to him, What is written in the law? how readest thou?

27 ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך׃

And he answering said, Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy strength, and with all thy mind; and thy neighbor as thyself.

28 ויאמר אליו כן השיבות עשה זאת וחיה׃

And he said to him, Thou hast answered right: this do, and thou shalt live.

29 והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי׃

But he, willing to justify himself, said to Jesus, And who is my neighbor?

30 ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃

And Jesus answering said, A certain [man] went down from Jerusalem to Jericho, and fell among robbers, who stripped him of his raiment, and wounded [him], and departed, leaving [him] half dead.

31 ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃

And by chance there came down a certain priest that way; and when he saw him, he passed by on the other side.

32 וכן גם איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו׃

And likewise a Levite, when he was at the place, came and looked [on him], and passed by on the other side.

33 ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו׃

But a certain Samaritan, as he journeyed, came were he was: and when he saw him, he had compassion [on him],

34 ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו׃

And went to [him], and bound up his wounds, pouring in oil and wine, and set him on his own beast, and brought him to an inn, and took care of him.

35 ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃

And on the morrow, when he departed, he took out two pence, and gave [them] to the host, and said to him, Take care of him: and whatever thou spendest more, when I come again, I will repay thee.

36 ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃

Which now of these three, thinkest thou, was neighbor to him that fell among the robbers?

37 ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה׃

And he said, He that showed mercy on him. Then said Jesus to him, Go, and do thou likewise.

38 ויהי בנסעם ויבא אל כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה׃

Now it came to pass, as they were going, he entered into a certain village: and a certain woman, named Martha, received him into her house.

39 ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל דברו׃

And she had a sister called Mary, who also sat at Jesus' feet, and heard his word.

40 ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר נא אליה ותעזר לי׃

But Martha was cumbered about much serving, and came to him, and said, Lord, dost thou not care that my sister hath left me to serve alone? bid her therefore that she help me.

41 ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על הרבה׃

And Jesus answered, and said to her, Martha, Martha, thou art anxious, and troubled about many things:

42 אבל אחת היא מן הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא יקח ממנה׃

But one thing is needful; and Mary hath chosen that good part, which shall not be taken away from her.

The Good Samaritan Arrives at the Inn