ויקרא 22
| וידבר יהוה אל משה לאמר׃ | 1 |
And the LORD spoke to Moses, saying,
| דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה׃ | 2 |
Speak to Aaron and to his sons, that they separate themselves from the holy things of the children of Israel, and that they profane not my holy name [in those things] which they hallow to me: I [am] the LORD.
| אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה׃ | 3 |
Say to them, Whoever [he may be] of all your seed among your generations, that approacheth the holy things, which the children of Israel hallow to the LORD, having his uncleanness upon him, that soul shall be cut off from my presence: I [am] the LORD.
| איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע׃ | 4 |
Whatever man of the seed of Aaron [is] a leper, or hath a running issue; he shall not eat of the holy things, until he is clean. And whoever toucheth any thing [that is] unclean [by] the dead, or a man whose seed goeth from him;
| או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו׃ | 5 |
Or whoever toucheth any creeping animal, by which he may be made unclean, or a man of whom he may take uncleanness, whatever uncleanness he hath:
| נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים׃ | 6 |
The soul which hath touched any such shall be unclean until evening, and shall not eat of the holy things, unless he shall wash his flesh with water.
| ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא׃ | 7 |
And when the sun is set, he shall be clean, and shall afterward eat of the holy things, because it [is] his food.
| נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה׃ | 8 |
That which dieth of itself, or is torn [by beasts], he shall not eat to defile himself with it: I [am] the LORD.
| ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם׃ | 9 |
They shall therefore keep my ordinance, lest they bear sin for it, and die therefore, if they profane it: I the LORD do sanctify them.
| וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש׃ | 10 |
There shall no stranger eat [of] the holy thing: a sojourner of the priest, or a hired servant, shall not eat [of] the holy thing.
| וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו׃ | 11 |
But if the priest shall buy [any] soul with his money, he shall eat of it, and he that is born in his house: they shall eat of his meat.
| ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל׃ | 12 |
If the priest's daughter also shall be [married] to a stranger, she may not eat of an offering of the holy things.
| ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו׃ | 13 |
But if the priest's daughter shall be a widow, or divorced, and shall have no child, and have returned to her father's house, as in her youth, she shall eat of her father's meat; but there shall no stranger eat of it.
| ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש׃ | 14 |
And if a man shall eat [of] the holy thing unknowingly, then he shall put to it the fifth [part], and shall give [it] to the priest, with the holy thing.
| ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה׃ | 15 |
And they shall not profane the holy things of the children of Israel which they offer to the LORD;
| והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃ | 16 |
Or suffer them to bear the iniquity of trespass, when they eat their holy things: for I the LORD do sanctify them.
| וידבר יהוה אל משה לאמר׃ | 17 |
And the LORD spoke to Moses, saying,
| דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה׃ | 18 |
Speak to Aaron, and to his sons, and to all the children of Israel, and say to them, Whoever [he may be] of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that will offer his oblation for all his vows, and for all his free-will-offerings, which they will offer to the LORD for a burnt-offering:
| לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים׃ | 19 |
[Ye shall offer] at your own will a male without blemish of the beeves, of the sheep, or of the goats.
| כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם׃ | 20 |
[But] whatever hath a blemish, [that] shall ye not offer: for it shall not be acceptable for you.
| ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו׃ | 21 |
And whoever offereth a sacrifice of peace-offerings to the LORD to accomplish [his] vow, or a free-will-offering in beeves, or sheep, it shall be perfect to be accepted: there shall be in it no blemish.
| עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה׃ | 22 |
Blind, or broken, or maimed, or having a wen, or scurvy, or scabbed, ye shall not offer these to the LORD, nor make an offering by fire of them upon the altar to the LORD.
| ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה׃ | 23 |
Either a bullock, or a lamb that hath any thing superfluous or lacking in his parts, that mayest thou offer [for] a free-will-offering; but for a vow it shall not be accepted.
| ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו׃ | 24 |
Ye shall not offer to the LORD that which is bruised, or crushed, or broken, or cut; neither shall ye make [any offering thereof] in your land.
| ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם׃ | 25 |
Neither from a stranger's hand shall ye offer the bread of your God of any of these; because their corruption [is] in them, [and] blemishes [are] in them: they shall not be accepted for you.
| וידבר יהוה אל משה לאמר׃ | 26 |
And the LORD spoke to Moses, saying,
| שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה׃ | 27 |
When a bullock, or a sheep, or a goat is brought forth, then it shall be seven days under the dam; and from the eighth day and thenceforth it shall be accepted for an offering made by fire to the LORD.
| ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד׃ | 28 |
And [whether it is] cow, or ewe, ye shall not kill it and her young both in one day.
| וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו׃ | 29 |
And when ye will offer a sacrifice of thanksgiving to the LORD, offer it at your own will.
| ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה׃ | 30 |
On the same day it shall be eaten up, ye shall leave none of it until the morrow: I [am] the LORD.
| ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה׃ | 31 |
Therefore shall ye keep my commandments, and do them: I [am] the LORD.
| ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם׃ | 32 |
Neither shall ye profane my holy name; but I will be hallowed among the children of Israel: I [am] the LORD who hallow you,
| המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה׃ | 33 |
That brought you out of the land of Egypt, to be your God: I [am] the LORD.
