איוב 3
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ | 1 |
Danach tat Job den Mund auf und fluchte seinem Schicksal.
| ויען איוב ויאמר׃ | 2 |
Und Job hob an und sprach:
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ | 3 |
"O wäre doch der Tag, da ich geboren, nie erschienen und jene Nacht entschwunden, da man den Knaben aufgenommen!
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ | 4 |
Weh jenem Tage! Besser wäre er in Dunkelheit verblieben! Hätte doch der Höchste droben sich nie um ihn gekümmert und nie die Sonne ihm geleuchtet!
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ | 5 |
Die schwarze Urnacht hätte ihn vernichten und Wolkendunkel auf ihm ruhen sollen! Hätte man ihn doch der Verdüsterung überlassen!"
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ | 6 |
"Wenn nur ein Raub der Finsternis die Nacht geworden wäre! Und hätte niemals zu den Jahrestagen sie gezählt und niemals in der Monde Schar gegolten.
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ | 7 |
Wenn jene Nacht nur unfruchtbar geblieben wäre, und wäre nie ein Jubellaut in ihr ertönt!
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ | 8 |
Und die den Tag verfluchen, ach, hätten die doch sie verflucht und jene, die bereit, den Leviatan selbst zu reizen!
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ | 9 |
Verlöschen hätten sollen ihre Morgensterne, sie hätte auf das Licht vergeblich warten müssen! Des Frührots Wimpern hätte sie nicht schauen dürfen!
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ | 10 |
Denn hätte sie einst meines Lebens Tor verschlossen, dann hätte sie auch meinen Augen Leid erspart.
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ | 11 |
Warum bin ich denn nicht im Mutterschoß gestorben, weswegen, kaum geboren, nicht verschieden?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ | 12 |
Warum denn nahm ein Schoß mich auf und Brüste, daß ich trinken mußte?
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ | 13 |
Dann läge ich zu dieser Zeit und hätte Ruhe. Ich schliefe - wie wär mir so wohl! -
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ | 14 |
bei Königen und Weltregenten, die Trümmerstätten wiederum sich aufgebaut,
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ | 15 |
bei jenen goldberühmten Fürsten, die ihre Schatzhäuser mit Silber füllten!
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ | 16 |
Dann wäre ich nicht mehr; ich gliche einer Fehlgeburt und jenen Kleinen, die das Licht nie schauten.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ | 17 |
Dort, wo die Sorgen den Geplagten schwinden, wo die durch Obermacht Geknechteten ausruhen,
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ | 18 |
wo die Gefangenen sorglos gehen und keines Treibers Ruf mehr hören.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ | 19 |
Vornehm und Nieder ist dort gleich; frei von dem Herrn ist dort der Sklave.
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ | 20 |
Warum nur schenkt man Elenden das Tageslicht und Herzbetrübten Leben,
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ | 21 |
die ausschaun nach dem Tode, der nicht kommt, nach ihm sich sehnen mehr als nach Schätzen,
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ | 22 |
die ob der Grabestür sich freuen, die jauchzen, wenn's zur Grube geht,
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ | 23 |
- dem Manne, dessen Schicksal unbeachtet bleibt, vor dem sich Gott verborgen hält?
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ | 24 |
An Brotes Stelle tritt bei mir das Seufzen; als Wasser strömt mir Klage zu.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ | 25 |
Und bange ich vor einem Ding, dann trifft es sicher mich, und was mich ängstigt, kommt zu mir.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ | 26 |
Ich darf nicht ruhen und nicht rasten, kaum aufatmen, und schon kommt neue Pein."
