איוב 10

1 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃

My soul is weary of my life; I will leave my complaint upon myself; I will speak in the bitterness of my soul.

2 אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃

I will say to God, Do not condemn me; show me why thou contendest with me.

3 הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃

[Is it] good to thee that thou shouldst oppress, that thou shouldst despise the work of thy hands, and shine upon the counsel of the wicked?

4 העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃

Hast thou eyes of flesh? or seest thou as man seeth?

5 הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃

[Are] thy days as the days of man? [are] thy years as man's days,

6 כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃

That thou inquirest after my iniquity, and searchest after my sin?

7 על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃

Thou knowest that I am not wicked; and [there is] none that can deliver out of thy hand.

8 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃

Thy hands have made me and fashioned me in all my parts; yet thou dost destroy me.

9 זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃

Remember, I beseech thee, that thou hast made me as the clay; and wilt thou bring me into dust again?

10 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃

Hast thou not poured me out as milk, and curdled me like cheese?

11 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃

Thou hast clothed me with skin and flesh, and hast fenced me with bones and sinews.

12 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃

Thou hast granted me life and favor, and thy visitation hath preserved my spirit.

13 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃

And these [things] hast thou hid in thy heart: I know that this [is] with thee.

14 אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃

If I sin, then thou markest me, and thou wilt not acquit me from my iniquity.

15 אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃

If I be wicked, woe to me; and [if] I be righteous, [yet] will I not lift up my head. [I am] full of confusion; therefore see thou my affliction;

16 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃

For it increaseth. Thou huntest me as a fierce lion: and again thou showest thyself wonderful upon me.

17 תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃

Thou renewest thy witnesses against me, and increasest thy indignation upon me; changes and war [are] against me.

18 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃

Why then hast thou brought me forth from the womb? O that I had expired, and no eye had seen me!

19 כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃

I should have been as though I had not been; I should have been carried from the womb to the grave.

20 הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃

[Are] not my days few? cease [then], [and] let me alone, that I may take comfort a little,

21 בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃

Before I go [whence] I shall not return, [even] to the land of darkness, and the shades of death;

22 ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃

A land of darkness, as darkness [itself]; [and] of the shades of death, without any order, and [where] the light [is] as darkness.